בש"פ 5428/07 איגור קורן נ. מדינת ישראל-מע"מ חקירות חיפה

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא נאמן) מיום 18.6.07 בתיק ב"ש 2835/07, בגדרו נדחה עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת פרדלסקי) מיום 17.6.07 בתיק מ' 2027/07, בה התקבלה באופן חלקי בקשת המשיבה להארכת מעצרו של העורר בארבעה ימים, עד ליום 21.6.07 בשעה 14:00. הערר הוגש אתמול (19.6.07). נוכח תקופת המעצר הקצרה החלטתי לקיים את הדיון עוד אתמול, אך לבקשת הסניגור נדון הערר היום. הדיון נערך בלא נוכחות העורר, לבקשתו באמצעות סניגורו.

ב.

(1) העורר הוא בעלים של חברת א. שירותי השמה בע"מ. המשיבה מנהלת חקירה כנגד העורר בחשד להוצאה ולקיזוז של חשבוניות מס פיקטיביות בכשנים עשר מיליון ש"ח על-ידי החברה, עבירות לפי סעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975.

(2) ביום 8.11.06 נחקר העורר חקירה ראשונית במשרדי המשיבה. הוא זומן לחקירה נוספת ביום 14.11.06 אך לא התייצב אליה, לדבריו, בשל בריאותו הלקויה. ביום 15.11.06 יצא העורר את גבולות ישראל, לאחר שמשך סכום של 200 אלף ש"ח מחשבונו, ובתאריך 21.11.06 הוצא נגד העורר צו מעצר בבית משפט השלום בחיפה. ביום 28.12.06 שב העורר לארץ, ונעצר בנמל התעופה. הוא נלקח לחקירה, ובהמשך אותו היום שוחרר בתנאי ערבות. נטען כי הקשר עימו נותק לאחר מכן, וביום 13.5.07 הוצא פעם נוספת צו מעצר נגדו.

(3) ביום 12.6.07 נעצר העורר, ומעצרו הוארך עוד באותו יום בבית משפט השלום בחיפה בפעם הראשונה בחמישה ימים.

ג.

ביום 17.6.07 נערך דיון בבית משפט השלום בבקשת הארכה נוספת, אשר הוגשה על-ידי המשיבה. בא כוח המשיבה טען בפני בית המשפט כי ישנן פעולות חקירה נוספות שנדרש לבצען במהלך ימי המעצר הנוסף, וכן כי קיים חשד לשיבוש הליכי חקירה, הנתמך בחומר חסוי שהוצג לבית המשפט. בא כוח העורר הדגיש את מצבו הרפואי הלקוי של שולחו, אשר נותח בעבר בשל הסתבכות מחלת השחפת, וריאתו נכרתה. כן טען, כי אימו ואחותו של העורר, שבבעלותן דירה בארץ, מוכנות לערוב לשחרורו ממעצר, והודע כי יופקד דרכונו ויוצא נגדו צו עיכוב יציאה מישראל. ביחס לטענות המשיבה טען בא כוח העורר, כי העורר לא התייצב לחקירתו בחודש נובמבר 2006 בשל מצבו הרפואי, וכי משיכת הכספים בטרם הנסיעה לחוץ לארץ נעשתה כדי לשלם לעובדיו ולהימנע מתביעותיהם. עוד הדגיש בא כוח העורר כי עצם חזרתו לארץ, בידעו כי הוא נתון בחקירה וכי הוצא נגדו צו מעצר, מעיד כי אין חשש להימלטות ממעצר. בית משפט השלום מצא, כי קיים יסוד סביר לחשד שהעורר עבר את העבירות המיוחסות לו, וכי חלק מפעולות החקירה ניתן לביצוע רק בעודו במעצר. כן קבע, כי שחרורו של העורר לחלופת מעצר אינו מתאפשר בשל חשש לשיבוש הליכי חקירה. עם זאת דחה בית המשפט את בקשת המשיבה להארכת מעצר בשנים עשר יום, והאריך את המעצר בארבעה ימים. בית המשפט הורה, כי העורר ייבדק על-ידי רופא בבית המעצר בהקדם האפשרי.

ד.

ביום 18.6.07 נדון עררו של העורר בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערר, בקבעו כי אמנם יש ממש בתשובת העורר, כי יכול היה לשבש את מהלך החקירה גם בטרם שחרורו הקודם בתנאי ערבות, אך מן החומר שהוצג בפני בית המשפט עולה כי

העורר משבש הליכי חקירה גם בימים אלה. נוסף על כך קבע בית המשפט כי החשש מהימלטות סביר אף הוא, נוכח העובדה שחזרתו של העורר לארץ ביום 28.12.06 נבעה ממצבו הרפואי, כעולה מדברי העורר עצמו. כלפי החלטת בית המשפט המחוזי הוגש הערר דנא.

ה.

בערר, המנוסח בטרוניה על "הקלות המדהימה בה בהינף קולמוס נעצרים אזרחים בישראל", נטען באשר למצבו הרפואי הלקוי של העורר, השוהה חרף חולניות ריאתו היחידה בתא עם אסירים מעשנים. לגופה של החקירה נטען כי לעורר לא ניתנה זכות שימוע; כן נטען כי הגיע בכוחות עצמו הן לחקירתו הראשונית במשרדי המשיבה ביום 8.11.06, והן לארץ לצורך חקירתו ביום 28.12.06. נטען עוד, כי למשיבה נמסרו כתובות חלופיות לצורך איתור העורר, הן במשרדו של בא כוח העורר והן בבית אימו בכפר סבא. כן נטען כי בהחלטת בית משפט קמא נפלו שגגות, וביניהן ייחוס שיבוש הליכי חקירה לעורר "גם היום", בעודו נתון במעצר, ואי תשומת לב לעובדה שמדובר בהארכת מעצר שניה. בדיון הוסיף בא כוח העורר וטען כי שולחו היה בקשר עם הרשויות ושיתף פעולה עמו, ואילו רצה להימלט מן הדין לא היה שב ארצה; על כן ניתן לשחררו לבית אמו ולהוציא צו עיכוב יציאה וכן להתקין איזוק אלקטרוני.

ו.

(1) בא כוח המדינה הודיע בדיון, כי מחר (21.6.07) תימסר הצהרת תובע בעניין כתב אישום. לגופו של דבר טען במלים קשות נגד תוכן הערר. כך, למשל, נטען כי העורר מדגיש את בריאותו הלקויה ועניין העישון בתא המעצר, אך הוא עצמו מעשן כבד, כעולה מחומר החקירה, ועל כן כיצד טוען הוא נגד ישיבה במעצר במחיצתם של מעשנים? באשר לעילת ההימלטות, נטען כי החומר מצביע על נסיונות רבים של חוקרי מע"מ להזמין את המערער לחקירה, שלא צלחו, ובתוך זאת מקרה בו קבע עם חוקר פגישה בכתובת שטען כי היא מקום מגוריו, אך ובבוא החוקר הוברר כי העורר כבר אינו גר שם מזה חודשים ארוכים. הוא הדין למשאלתו להיות בבית אמו כחלופה, בעוד שבאחד המקומות טען כי אינו יכול ללון בבית אמו בהיעדר מקום. נטען גם כי שיבתו ארצה היתה, כהודאתו כיום, בשל יוקר הטיפול הרפואי באוקראינה בה שהה. ועוד, העורר שוחרר בשעתו על-ידי בית המשפט בכפוף למילוי תנאי ערובה, אך לא מילא אחר התנאים כל עיקר.

(2) בא כוח העורר השיב, כי חטאו של העורר הוא שלא עמד בתנאי הערובה, ואין זו עילת מעצר, והוא נכון לשהות במעצר בית מוחלט, ולהוסיף ערבויות כספיות.

(3) עיינתי בחומר החקירה. התרשמתי בעליל כי טענות בא כוח המדינה באשר לעובדות מעוגנות בחומר, בראש וראשונה ובאופן מודגש באשר לחשש מהתחמקות מחקירה ומהליכי משפט (סעיף 13(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים)), תשנ"ו-1996, אך גם – אולי במידה פחותה משהו – באשר לשיבוש (שם). צרור עבה של ראיות עניינו הניסיונות לאיתורו של העורר, וכעולה מן החומר תיעתע בחוקרי מע"מ כטענת המדינה; אף שהדעת נותנת כי אין נחפזים למעצר בעבירות מס, על פני הדברים ניצל העורר את אורך רוחם של החוקרים עד תום. אודה כי למקרא התיק מלכתחילה סברתי שיש מקום בכל מקרה לבדוק בהחלטה את עניין תנאי מעצרו של העורר בקשר לעישון, אך כיוון שהוא עצמו מעשן כנמסר, איני מביע דעה לעת הזאת; ואולם, ככל שישנה טענה בעניין זה – ואין חולק כי מצבו הרפואי בקשר לריאות לקוי למרבה הצער – מקומה בפני רופאי המעצר (כפי שגם הורה בית משפט השלום), וכמובן הדברים נאמרים מבלי להביע דעה באשר להמשך ההליכים בנידון דידן.

(4) התוצאה היא שאין בידי להיעתר לערר.