בש"פ 5439/04 מדינת ישראל נ. אולג זייצב

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע יוחסו למשיב עבירות של אינוס, מעשה מגונה, ניסיון למעשה סדום, תקיפה, איומים והדחה בחקירה. נטען, כי המשיב פגש את המתלוננת באמתלה שהוא עתיד להציע לה עבודה, ובהמשך כפה את עצמו עלה בניגוד לרצונה. בד בבד עם הגשתו של כתב אישום, ביקשה המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים, ובית המשפט נעתר לה לאחר שמצא כי בידיה ראיות להוכחת הנטען על ידה בכתב האישום, וחלופת מעצר שהוצעה על ידי המשיב אין בה מענה לסכנה הנשקפת ממנו.

חרף הזמן הרב שחלף מאז הוגש כתב האישום (ביום 17.9.03), טרם הגיע המשפט לסיומו, ועל כן, עותרת המבקשת להארכת מעצרו של המשיב מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ולכך מתנגד בא-כוחו המלומד של המשיב, עו"ד י' לחן.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, והאזנתי לטיעוניהם של באי-כוח הצדדים, שוכנעתי כי נכון לשלב זה, מוצדקת היא הבקשה להארכת מעצרו של המשיב. תחילת שמיעתן של הראיות החלה ביום 25.11.03, אולם בית המשפט התקשה להמשיך בהליכים כסדרם, בין היתר, משום שהמשיב החליף את סנגורו הקודם ומינה אחר במקומו, וגם כאשר נסללה הדרך לשמוע את יתר עדי תביעה, לא ניתן היה לעשות זאת עקב תקלה שמקורה בהגנה. כך או כך, ההליכים בתיק זה נמצאים בשלב מתקדם, ואפשר שפרשת התביעה תסתיים כבר בישיבה הקרובה הקבועה ליום 29.6.04. עם זאת, מטרידה אותי העובדה כי בית המשפט המחוזי טרם קבע מועדים נוספים להמשך הדיון, מועדים שיידרשו ככל הנראה לשמיעתם של עדי ההגנה וסיכומיהם של הצדדים. לפיכך, ועקב הזמן הממושך בו שוהה המשיב במעצר, נראה כי טוב יעשה בית המשפט המחוזי אם יעניק קדימות להכרעה בעניינו של המשיב.

כאמור, סברתי שהבקשה שבפני בדין יסודה, ומכאן החלטתי להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 17.6.04 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 984/03 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכול לפי המוקדם.