בש"פ 5447/01 נסר אבו איוב נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט השלום בחיפה ובו הואשם בארבעה אישומים. כל האישומים מתייחסים לאיומים ותקיפות במועדים שונים שכוונו כלפי בנותיו של העורר וכלפי אשתו. בית משפט השלום החליט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו לאחר ששוכנע כי השחרור בתנאים מגבילים, שכלל צווי הרחקה, לא היה בו די כיוון שהעורר הפר את הצווים והמשיך להטיל את חיתתו על בני משפחתו. העורר הגיע לביתו למרות האיסור שהוטל עליו על ידי בית המשפט, המשיך לאיים וכן לתקוף ולקלל את אשתו וילדיו. על החלטת בית משפט השלום לעצור את העורר הוגש ערר מטעמו לבית המשפט המחוזי. השופט של בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ש' פינקלמן) דחה את הערר בציינו כי בדק את חומר הראיות ואת החלטת בית משפט שלום ולא מצא כי יש מקום להתערב בהחלטתו.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

בא-כוחו המלומד של העורר, עורך-דין ענאן ג'ובראן, הגיש הודעת ערר מפורטת ביותר, וחזר על טיעוניו בהרחבה בעת הדיון בפניי. הוא הצביע על סתירות לכאורה בין הגרסאות השונות של בנותיו של העורר. הוא טען כי בבואו של העורר לביתו שעה שנעצר על-ידי המשטרה אין לראות הפרת הוראה חוקית כיוון שהגיע למקום על-פי הזמנת המשטרה. עוד טען, כי אשת העורר, המתלוננת, לא ביקשה את מעצרו ואף הופיעה בפני הערכאות השונות כשהיא מבקשת למענו כי ישוחרר. לטענת הסניגור המלומד, הסכסוכים בין העורר לבני משפחתו נובעים מדאגתו לילדיו ומכך שאשתו מעורערת בנפשה. באת-כוח המדינה, עורכת הדין מור-אל טענה מנגד, כי הפרשה שלפנינו היא פרשה מובהקת של אישה מוכה, שהיא ובנותיה חיות בצל דפוס חוזר ונשנה של איומים וסיכונים, וכי קיימת סכנה ממשית לחייה של האישה, ולשלום הילדים. התלונות ביחס לכל אחד מן האישומים הוגשו בנפרד ובכל פעם לאחר אירוע של איומים ואלימות נרתעת המתלוננת ומבקשת שלא לעצור את העורר. כך הצטברו התלונות המשמשות בסיס לאישום שהוגש.

שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה שהוגש לי, ולאחר כל אלה, לא ראיתי להתערב בהחלטות של שתי הערכאות שדנו בעניין והחליטו על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. הסתירות והפירכות עליהן הצביע לכאורה בא-כוח העורר אין בהן כדי לטשטש את התמונה הכללית לפיה חיה משפחתו של העורר ואשתו תחת איומים ופחדים מתמידים. מתקבל הרושם הלכאורי כי העורר השליט טרור בביתו והוא אינו מרפה מבני המשפחה ואינו מסוגל להימנע מלשוב לבית גם בעת שתלויים ועומדים נגדו צווי הרחקה. בנסיבות אלה אין להקל ראש בסכנה המרחפת מעל ראשה של האישה והבנות עקב איומיו החוזרים ונשנים של העורר עליהן. אוסיף עוד, כי בא-כוח העורר אף ניסה להגיש תמליל של קלטת שבה הקליט העורר שיחה בינו לבין אשתו אשר לטענתו תומכת בגירסה שאשתו מבקשת להפלילו לשווא. לא ראיתי להתייחס לתמליל אשר שופטי הערכאות הקודמות לא עיינו בו, ומכל מקום אותו חלק מן התמליל שצורף לערר אין בו כדי לשנות מן ההתרשמות כי יש תשתית ראייתית לכאורית לביסוס האישומים נגד העורר.

בנסיבות אלה ובהתחשב בהפרת צווי ההרחקה על-ידי העורר, אין בחלופת מעצר כדי להבטיח את השגת תכלית המעצר ולפיכך, איני סבורה כי החלופה שהציע בא-כוח העורר - הרחקה למקום ישוב אחר - תוכל להשיג את תכלית המעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.