בש"פ 5451/18 מונא דאודי נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' זנדברג ) בעמ"י 38362-07-18 מהיום - 16.7.2018, בגדרה נדחה עררה של המבקשת על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' פרסקי ), במ"י 36473-07-18, מהיום - 16.7.2018. במסגרת החלטה זו, הורה בית משפט השלום על מעצרה של המבקשת למשך שלושה ימים - עד יום 18.7.2018, בשל קיומו של חשד לביצוע עבירות של תקיפה סתם של בן זוג ושל קטין (בנה של המבקשת).

2.

בית משפט השלום עיין בחומר החקירה החסוי וקבע כי מהחומר עולה קיומו של חשד סביר שהמבקשת ביצעה את המיוחס לה. בית משפט השלום ציין את עברה הפלילי של המבקשת בעבירות של איומים ותקיפת בן זוג, המלמדים על מסוכנות ויוצרים עילת מעצר. עוד ציין בית משפט השלום כי קיים חשש ששחרור המבקשת בשלב זה, בטרם ביצוע פעולות חקירה (5-1 במוצג א'), עלול לשבש את המשך החקירה. לנוכח האמור הורה בית משפט השלום על מעצרה של המבקשת עד ליום 18.7.2018.

3.

על החלטה זו הגישה במבקשת ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי עיין אף הוא בחומר החסוי וקבע כי אכן קיים חשד סביר הקושר את המבקשת לעבירות המיוחסות לה, וכי אכן קיימות פעולות חקירה שעל המשיבה לבצע טרם שחרור המבקשת, על-מנת למנוע שיבוש הליכים. בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי לא מצא כי נפל פגם בהחלטת בית משפט השלום, ועל-כן דחה את הערר.

על החלטה זו מונחת בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

המבקשת חוזרת בבקשתה על הטענות שהעלתה לפני בית המשפט המחוזי, ומדגישה את השיהוי שחל במעצרה כאשר התקיפה הנטענת בוצעה עוד ביום 30.5.2018, את האבחנה הפסולה שנעשתה בינה לבין המתלונן שאף לגביו עלה חשד לביצוע עבירות אלימות והוא שוחרר, את העדר המסוכנות הנשקפת ממנה, ואת נסיבותיה האישיות והיותה אם לילדים ולתינוק בן 10 חודשים.

דיון והכרעה

5.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי בקשה לרשות ערר על החלטת מעצר ב " גלגול שלישי "

תתקבל רק במקרים מיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם האישי של הצדדים להליך, או כאשר מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת, כמו פגיעה שאיננה מידתית בזכויות המבקש, חשש לעיוות דין, חריגה מסמכות ועוד כיוצא באלה. עיון בטענות המבקשת מעלה כי הבקשה אינה מגלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או בעלת השלכות רוחב. עניינה של המבקשת נדון לפני שתי ערכאות שיפוטיות, אשר בחנו היטב את טענותיה והגיעו למסקנה, חרף נסיבותיה האישיות, כי יש להורות על המשך מעצרה עד ליום 18.7.2018. בית המשפט המחוזי עמד על טענותיה של המבקשת, ולרבות טענת השיהוי והאפליה, ולאחר שעיין בחומר החסוי הכולל את דו"ח פעולות החקירה וחקירת ילדים הגיע אף הוא לכלל מסקנה כי קיים חשד סביר הקושר את המבקשת למעשים המיוחסים לה, וכי שחרורה בשלב זה טרם השלמת החקירה עלול לשבש את החקירה. כמו כן, סבר בית המשפט המחוזי כי נוכח כל האמור נשקפת מסוכנות מהמבקשת.

6.

סיכומם של דברים, משלא נמצאה הצדקה לדון בעניינה של המבקשת במסגרת הליך שיפוטי נוסף, יש לדחות את הבקשה.

הבקשה נדחית.