בש"פ 5463/08 מדינת ישראל נ. שלום(צ'רלי) שטירית

בכתב אישום שהוגש נגד המשיבים בחודש אפריל 2004, יוחסו להם עבירות שנדמה כי לא יימצא חולק על חומרתן: קשירת קשר לבצע פשע; ייצור נשק, החזקתו ונשיאתו שלא כדין; ניסיון לרצח; הנחת חומר נפיץ, ועוד. נטען, כי קדם לביצוען של העבירות סכסוך שפרץ בין רפי ומשה אוחנה לאחרים, ובעקבות כך נקשר קשר בו נטלו חלק משיב 1, ירון סנקר ושלושה נוספים, לרצוח את יריביהם. במסגרת הקשר האמור הובאו לישראל משיבים 2-5, תושבי ליטא, על ידי גניבת הגבול ממצרים, והם היו אמורים לבצע את מעשי הרצח תמורת תשלום שהובטח להם. בכתב-האישים מתוארים מעשיהם של המשיבים ואחרים עד למעצרם בחודש פברואר ומרץ 2004, וכל שאוכל לומר על כך הוא, שאם תצליח המדינה להוכיח את אותם מעשים, כי אז המסקנה שתתחייב תהיה כי מדובר בקבוצת נאשמים שסכנתה לצבור אינה יודעת גבול.

כאמור, הוגש כתב האישום בחודש אפריל 2004, ומאז נתונים המשיבים במעצר, שהוארך פעם אחר פעם מכוח הסמכות המסורה לבית משפט זה בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. בבקשה הנוכחית עותרת המדינה להארכת המעצר בפעם השש עשרה.

השיהוי שחל בסיום משפטם של המשיבים ממושך הוא, ממושך מאד, ומצב זה רחוק מהתוצאה אותה ביקש המחוקק להשיג בסעיף 61 לחוק המעצרים. אולם, גם זאת יש להדגיש – בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה חדשה שלא ידענו כמותה, כאשר עבריינים מתאגדים לקבוצות פשע בתחומים שונים. מטבע הדברים, חקירת פרשיות מן הסוג הזה מורכבת היא, וכאשר מוגש כתב אישום, הוא מופנה בדרך כלל נגד נאשמים רבים, ולהוכחתו נאלץ בית המשפט לייחד ימי דיון לא מעטים. זהו מצב שבתי המשפט

מתקשים להתמודד אתו עקב ריבוי המטלות להן הם נדרשים לתת מענה כמעשה של יום יום, ועל כן התרעתי בעבר ואשוב ואתריע, כי יש לתור אחר פתרון מערכתי, הואיל ואם זה לא יימצא בהקדם, לא יהא מנוס מלשחרר נאשמים גם אם הסכנה הנשקפת מהם גלויה לעיני כל.

המקרה הנוכחי הוא דוגמה אופיינית לאותה תופעה, והתוצאה היא שלאחר למעלה מארבע שנים בהן נתונים המשיבים במעצר, טרם הוכרע דינם. במצב זה תהיתי אם לא הגיעה השעה להעדיף את זכותם של המשיבים לחרות, ואפשר שהייתי משיב על כך בחיוב, לולא הובהר במהלך הדיון, כי בית המשפט המחוזי עתיד לתת את הכרעת דינו בחודש ספטמבר הקרוב. זהו נתון ממנו לא ניתן להתעלם, ונוכח סכנתם של המשיבים לציבור, שוב אין מנוס מהארכת מעצרם.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, שתחילת מניינם ביום 28.6.08, או עד למתן פסק-הדין בת.פ.ח. 1070/04 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכל לפי המוקדם.