בש"פ 5465/01 מדינת ישראל נ. דוד ברכה

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ס' גובראן) לפיה שוחרר המשיב ממעצרו בחלופת מעצר. על פי תנאי החלופה אמור היה המשיב לשהות בבית חברו בצפת תחת השגחת חברו או אמו; כן עליו להפקיד 30,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית; ולהמציא ערבות עצמית וערבות צד ג' של שני אנשים על סך 10,000 ש"ח. המדינה ערערה על החלטה זו ועל כן עוכב ביצוע ההחלטה עד למתן החלטה בערר.

ביום 14.6.01 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיפים 329 ו- 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בהתאמה.

על פי כתב האישום, המשיב הגיע לגדר בית ספר ושוחח עם אחת התלמידות. המשיב סבר כי תלמיד אחר מנסה "להתחיל" איתה ובין השניים התפתחה קטטה. המתלונן הגיע למקום וניסה להפריד בין השניים, אולם המשיב הכה אותו באגרוף והמתלונן הכה אותו חזרה. בשלב זה המשיב עזב את המקום ואיים על המתלונן וחברו שישוב לשם. בהמשך, המשיב יזם עימות נוסף עם המתלונן, וביקש ממנו ללכת עימו לצד, ואז דקר המשיב את המתלונן בבטנו. כתוצאה מהדקירה נפצע המתלונן ונזקק לניתוח.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קבע כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות נגדו חזקת מסוכנות, אולם, הוא ביקש לבחון אפשרות של שחרור בחלופת מעצר. לאחר שבחן את החלופה קבע השופט כי היות ולמשיב אין עבר פלילי בעבירות אלימות ובהתחשב בעובדה שהוא ביצע את המיוחס לו באופן לא מתוכנן, ניתן יהיה להורות על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בתנאים המפורטים לעיל.

על החלטה זו הגישה המדינה את הערר שלפניי.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ביקשתי לקבל תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, כדי לבחון את רצינותה של חלופת המעצר. התסקיר אימת את התרשמותי, כי החלופות שהוצעו על ידי המשיב, ובהן גם חלופת המעצר שנקבעה על ידי בית המשפט, אינן מתאימות לשמש תחליף למעצר.

העבירה המיוחסת למשיב והתנהגותו בעת האירוע מעידים על מסוכנות רבה. לאחר שאנשים רבים, ובהם מנהלת בית הספר, הפרידו בין המתלונן למשיב, חזר המשיב אל המקום וגמר אומר לדקור את המתלונן, אף שהוזהר על ידי המנהלת שאם ישוב אל המקום תזמין היא את המשטרה. דומה כי מעשהו נעשה לאחר שהיה לו זמן להירגע ובכל זאת, בחר הוא לחזור אל המקום ולעשות דין לעצמו באמצעות הסכין. לזאת יש להוסיף את העובדה שלמשיב עבר פלילי והוא אף ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בעודו משוחרר בערובה עקב פתיחת תיק משטרה שעניינו עבירת אלימות שנולדה עקב סכסוך דרכים.

כל אלה מעידים על מסוכנות שלא הופרכה. לכך יש להוסיף כי מהחומר שהובא לפניי ומתסקיר המבחן עולה כי אין בנמצא חלופה מתאימה אשר תוכל להבטיח מפני הישנות התנהגותו של המשיב, ולכן, בנתונים הקיימים אין להסתפק לעת הזאת בחלופה למעצרו.

אשר על כן, דין הערר להתקבל, החלטתו של בית המשפט קמא בעניין החלופה למעצר מבוטלת והמשיב ישאר במעצר עד לתום ההליכים נגדו.