בש"פ 5466/18 פלוני נ. פלוני

השופט נ' הנדל:

1.

מונחת לפנינו בקשה לפי סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956, על רקע החלטת בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע, להורות על מאסרו של המבקש לתקופה של יומיים. על פי דין, על החלטת מאסר כזו יש להודיע מיד בכתב לנשיא בית המשפט העליון, אשר רשאי לקבוע שופט אחר –

או מותב, בענייננו – שמוסמך להזמין את הנדון לדיון, לבטל את הקנס או המאסר או לשנותם לקולה (ראו שם).

קיימנו דיון בנוכחות המבקש, המשיבה – אשתו – המיוצגת על ידי עו"ד חגית אלוש, ובא כוח היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, עו"ד ד"ר רפי רכס.

2.

מעיון בחומר ושמיעת באי כוח הצדדים עולה התמונה הבאה: תיק הגירושין מתנהל במשך שנים. העניין מורכב, גם בשל עמדת המבקש וסירובו להשלים עם העדר שלום בית. בדיון האחרון מושא הבקשה הוא סירב לשתף פעולה עם בית הדין ולהשיב לשאלות הדיין, וביקש להיות מיוצג על ידי עורך דין.

הסמכות לפסוק מאסר על רקע בזיון בית הדין רגישה היא. אף אם נניח כי הייתה סמכות להורות על מאסר בנסיבות תיק זה – ושאלה זו נכבדה היא – שאלה ממשית היא האם היה רצוי לנקוט דרך זו בנסיבות דנן. די לומר כי מפרוטוקול הדיונים עולה שבדיון קודם בית הדין המליץ למבקש שלא למסור גט בלי לשקול היטב את העניין, ובדיון אחר בירר אם מוכן הוא לתת לאשתו גט. אך החלטה בעניין מסירת הגט – החלטה אופרטיבית – בשלב זה לא ניתנה. מטרת הדיון האחרון שהתקיים הייתה לברר נקודה זו.

עוד עולה כי עד לאחרונה המבקש היה מיוצג על ידי עורך דין. ניכר מן הפרוטוקול, כמו גם מן הדברים שאמר המבקש בדיון שנערך בפנינו, כי הוא מצוי במצב רגיש מבחינה סובייקטיבית ואף מבולבל. ביחס לכך נאמר כי נראה שנכון היה לדחות את הדיון על מנת שהמבקש יהיה מיוצג.

3.

משילוב הדברים עולה כי מבחינה מעשית ודאי שאין מקום להמשך מאסרו של המבקש. סנקציית המאסר היא מפלט אחרון, שיש להשתמש בו רק במקרים חריגים. על פני הדברים, מקרה זה אינו נמנה עמם. יש לשמור על כל תו ותג טרם שייאסר אדם על ידי בית דין או בית המשפט. כך לגבי מהות ההחלטה וכך לגבי סדרי הדין הרלוונטיים. זהו צו השעה בכל מקרה קונקרטי ועל בית הדין להקפיד על הדבר.

אשר למבקש, הוא הודיע לנו כי בכוונתו להיות מיוצג בתוך זמן קצר. כתוצאה מההחלטה הוא הוחזק בתחנה מבלי ששוחרר עד לנסיעתו לדיון היום. אנו סבורים, כאמור, כי בכל מקרה אין תועלת בהמשך מאסרו. על כן, ולאחר קיומו של דיון, אנו מבטלים את המשך צו המאסר ומורים על שחרור המבקש. עוד הובהר למבקש כי טוב שיהיה מיוצג, אך בכל מקרה עליו לפעול כנדרש וכראוי בבית הדין.

4.

הבקשה מתקבלת כאמור בפסקה הקודמת. המשך המאסר – מבוטל.