בש"פ 5467/99 מדינת ישראל נ. יאיר בן יוסף

בפני בקשה חמישית מטעם המדינה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים.

אין ספק שזו היא בקשה יוצאת דופן, בשל התמשכות המעצר, ומטעם זה אף מתנגד בא כוחו של המשיב, הטוען כי מרשו נעדר עבר פלילי ואינו מסוכן, על אף העבירה החמורה בגינה הועמד לדין.

המשיב הואשם בבית המשפט המחוזי בעבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום, היה המשיב מסוכסך עם אשתו. הוא נהג לשתות לשוכרה והתנהג כלפיה באלימות רבה. באחד הלילות, כשסרבה המנוחה לקיים עימו יחסי מין, נטל סכין ודקר אותה בפניה בהיותה במיטתה. כשניסתה לברוח מפניו, הסתער עליה בדקירות סכין. כתוצאה מדקירות אלה ששתיים מהן היו בגבה וחדרו לריאה השמאלית, נגרם מותה.

לאחר שהחלו ההליכים, ובית המשפט קמא החל בשמיעת התיק, נקבע ביום 17.3.99, על יסוד חוות דעת רפואית שהוגשה לו, כי המשיב אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת היותו "תשוש נפש", וכי חל עליו סעיף 19:

"על יסוד חוות דעת רפואית שהוגשה לו, כי המשיב אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת היותו "תשוש נפש" וכי חל עליו סעיף 19ב(1) לחוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט1969-. באותה החלטה גם הוחלט להפסיק את ההליכים נגד המשיב, לאור הוראות סעיף 170(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-, וכן נקבע שהמשיב יוחזק במרכז הפסיכוגריאטרי בשער מנשה".

לאחר שהמשיב שהה במוסד האמור מספר חודשים, החליט בית המשפט המחוזי בחיפה, על פי בקשת הפרקליטות, ועל יסוד חוות דעת רפואיות שהוגשו לו מטעם הגורמים המטפלים בו במוסד "שער משנה", לחדש את ההליכים נגדו. החלטה זו ניתנה ב1.9.98-. מאז ניתנו בבית משפט זה שלוש החלטות להאריך את מעצרו כל פעם ב90- יום, השתיים האחרונות היו בהסכמת בא כוחו של המשיב.

ההארכה הרביעית ניתנה בבית משפט זה על ידי השופט אילן (בש"פ 3326/99). השופט אילן ציין בהחלטתו כי הוא בוחן את הארכת המעצר, תוך בחינת האיזון בין הצורך להגן על הציבור ומסוכנותו של המשיב מחד, וזכות המשיב לחרות מאידך. השופט אף ציין שהוא מודע לכך שאין סיכוי שהמשפט יסתיים בתוך תקופת ההארכה, ויהיה צורך בתקופת הארכה נוספת. עוד עמד על כך, כי ככל שמתארכת תקופת המעצר, כך גובר השיקול של חרות אדם שהוא בחזקת זכאי, ובלבד שניתן להבטיח באופן סביר את שלום הציבור.

השופט אילן ראה במקרה זה מקרה יוצא דופן: אין מחלוקת על טיבם של המעשים המיוחסים למשיב, ואף אין מחלוקת שמצבו המנטאלי של המשיב הוא לקוי. המחלוקת היא אם במצבו המנטאלי הוא יכול לעמוד לדין אם לאו.

עוד ציין השופט אילן, כי במצבו המנטאלי והנפשי, ספק אם יוכל המשיב לעמוד בהתחייבויות שימנעו אותו מלסכן את הציבור.

עתה, שבה ועולה בפני שאלת הארכת מעצרו של המשיב. סבורה אני, כי כל הנימוקים שמנה חברי השופט אילן, עומדים בתוקפם.

עתה קבועים בבית המשפט המחוזי שלושה תאריכים לשמיעת עדויות, אשר ככל הנראה מתייחסות כולן למצבו של המשיב ויכולתו לעמוד למשפט.

נמסר לי, כי בבית הסוהר מאושפז המשיב במב"ן. צודק הסניגור המלומד בטענתו, כי לא הרי אשפוז במב"ן בתנאי מעצר, כאישפוז בבית חולים לחולי נפש. אלא שבמצב הנוכחי, אינני רואה כי יש בסיס לקבוע בהליך שלפני כי על המשיב להיות מאושפז בבית חולים לחולי נפש.

נוכח הסיכון הנשקף מהמשיב כפי שעולה מהמעשים המיוחסים לו ובנסיבות המיוחדות של עניינו, אינני רואה כי ניתן להבטיח את הציבור מפניו, שלא על ידי הארכה נוספת של מעצרו, ולפיכך דין הבקשה להתקבל.

על בית המשפט המחוזי לתת דעתו לצורך הדחוף בסיום משפטו של המשיב בתקופת הארכת המעצר שניתנה.