בש"פ 5473/12 דיאנה חדד נ. מדינת ישראל

1.

העוררת הורשעה, לפי הודאתה, בכתב אישום מתוקן שבו יוחסה לה עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. לפי פרטי כתב האישום, העוררת פגשה בנתין זר מגאנה (להלן:

המתלונן ) בבר בתל אביב, וביקשה ממנו להזמין אותה למשקה. לאחר מכן, הלכו השניים לחדר המושכר לפי שעה. בהמשך, גילה המתלונן כי העוררת היא גבר, וסירב לקיים עימה יחסים. העוררת יצאה מהחדר וחזרה כשהיא מלווה ביצאנית שעמדה בפינת הרחוב (להלן: ש' ר' ). המתלונן שילם לעוררת 100 ש"ח תמורת קיום יחסים עם ש' ר'. בשלב מסוים, שם המתלונן לב לכך שכספו איננו נמצא בכיס מכנסיו, וסבר כי העוררת וש' ר' הן שלקחו אותו. העוררת וש' ר' ניסו להימלט מהחדר, אך המתלונן חסם את דרכן וביקש לקבל חזרה את כספו. השתיים דחפו את המתלונן, והעוררת נטלה בקבוק בירה, ושברה אותה על ידו של המתלונן, שסוככה על ראשו. בעקבות מעשי העוררת, נגרמו למתלונן חבלות בראשו, חתכים בידו השמאלית, קרע בגיד ושבר. הכרעת הדין ניתנה – בעקבות הסדר טיעון שבעקבותיו הוגש כתב האישום המתוקן – ביום 5.1.2012, והתיק נקבע לטיעונים לעונש ליום 29.11.2012.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי (שבו יוחסה לעוררת עבירה של שוד מזוין), ביקשה המדינה לעצור את העוררת עד תום ההליכים. ביום 14.6.2011 קבע בית המשפט (כב' השופט צ' קאפח ) כי קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים לעוררת, והורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינה. תסקיר המעצר מיום 7.7.2011 המליץ על שחרור העוררת לחלופת מעצר. ביום 12.7.2011, החליט בית המשפט לשחרר את העוררת למעצר בית מלא בבית חברתה. ביום 30.10.2011, החליט בית המשפט המחוזי לאשר לעוררת לשהות בחלופת מעצר בהוסטל "סלעית". בחודש אפריל 2012, עזבה העוררת את ההוסטל, תוך הפרת תנאי השחרור, ועברה להתגורר בבית חברתה. בעקבות בקשה לעיון מחדש, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרה עד תום ההליכים. ביום 31.5.2012, שב והורה בית המשפט המחוזי על שחרור העוררת לחלופת מעצר בהוסטל "סלעית", וקבע מועד לישיבת מעקב. בית המשפט ראה, באותו שלב, ליתן לעוררת "הזדמנות נוספת" באמצו המלצת שירות המבחן, ולאחר שהעוררת הצהירה לפרוטוקול הדיון: "אני אשאר בסלעית בלי בעיות. אני יודעת שאיעצר עד תום ההליכים. אם אעזוב את ההוסטל או לא אשמע להוראות הממונים". בתסקיר מעצר נוסף עמד שירות המבחן על כך שהעוררת אינה מעוניינת בשלב זה בשינוי משמעותי בחייה ולפיכך צוות הטיפול אינו מוכן לאפשר המשך מגוריה בהוסטל. שירות המבחן לא ראה להמליץ על שחרור לחלופת מעצר שהוצעה בבית חבר בעל עבר פלילי וציין כי קיים סיכון גבוה להמשך תהליך התדרדרות העוררת ללא תכנית טפול אינטנסיבית וכוללנית. על רקע המלצה זו של שירות המבחן, הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 8.7.2012, על מעצר העוררת עד תום ההליכים, בציינו כי ללא תכנית טפול במסגרת מסודרת, נשקף מן העוררת סיכון לציבור.

3.

מכאן הערר שלפניי. ב"כ העוררת סבור כי אין בכישלון התהליך הטיפולי בהוסטל כדי להביא מניה וביה למעצר העוררת עד תום ההליכים. נטען כי העוררת שוחררה בעבר לחלופת מעצר שאינה טיפולית בבית חברתה, והכניסה להוסטל הייתה מיוזמתה ולבקשתה. לפיכך, היה על בית המשפט לאפשר לה להציע חלופת מעצר אחרת לפני שהורה על מעצרה. ב"כ העוררת סבור כי המסוכנות הנטענת מצד העוררת ניתנת להפגה בחלופה הולמת. עוד הוא מדגיש את נסיבותיה הייחודיות של שולחתו, שעברה לאחרונה שינוי לניתוח מין, על הקשיים הכרוכים בתהליך זה, שרק מתעצמים במסגרת המעצר. לדבריו, ההתדרדרות במצבה של העוררת, שהביאה להפסקת התהליך הטיפולי, נבעה גם ממצבה הקשה כפועל יוצא מסיבוכים של הניתוח שעברה. עוד מלין ב"כ העוררת על כך שבית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשתו לעיכוב ביצוע המעצר.

4.

ב"כ המדינה סומכת ידיה על החלטת בית משפט המחוזי. לדבריה, תסקיר המעצר האחרון בעניינה של העוררת קובע כי בהיעדר תהליך טיפולי, נשקפת ממנה מסוכנות לציבור. עוד היא מוסיפה כי ניתן ללמוד מהתסקיר האחרון כי העוררת הפרה את תנאי שחרורה, בכך שעסקה בזנות כאשר הייתה אמורה לשהות בהוסטל (יוער כי ב"כ העוררת מכחיש כי הפרה כאמור התרחשה ומציין כי הוא זה שיזם את העיון מחדש בשאלת המעצר נוכח הקשיים שהתגלו בעת שהות העוררת בסלעית).

5.

לאחר שבחנתי את הערר ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות, בכפוף לסייג שיפורט להלן. אינני רואה להתערב בקביעת בית המשפט, שנסמכת על המלצות שירות המבחן, ולפיה בהיעדר שילוב באפיק טיפולי, נשקפת מן העוררת מסוכנות. ככל שעולה מתסקירי שירות המבחן, אין ביכולתה של העוררת בנקודת הזמן הנוכחית להשתלב בתכנית טיפול אינטנסיבית בהוסטל "סלעית". בנקודת הזמן הנוכחית, על רקע תסקיר המעצר האחרון ובהיעדר חלופה שיש בה כדי להפיג את מסוכנות העוררת, רשאי היה בית המשפט המחוזי להורות על מעצרה.

6.

ב"כ העוררת ציין במהלך הדיון כי הוא עודנו מחפש מסגרת טיפולית שתתאים לנסיבותיה הייחודיות של העוררת. בצד האמור הדגיש כי ניתן להפחית את עצמת המסוכנות הנשקפת מן העוררת גם בחלופת מעצר רגילה, ככל שלא תימצא חלופה מוסדית, כפי שהוחלט בשלבים הראשונים של ההליך. גם המדינה אינה שוללת את הטענה כי ככל שתמצא חלופה מוסדית מתאימה, ניתן יהיה לבחנה באמצעות שירות המבחן. אני רואה אפוא להורות כי ככל שב"כ העוררת יאתר חלופה מוסדית כאמור פתוחה לפניו הדרך להגיש בקשה לעיון מחדש בשאלת המעצר לבית המשפט המחוזי. לכך אוסיף כי בדיון שהתקיים לפניי, ניכר בבירור הקושי שממנו סובלת העוררת משהותה במעצר, על רקע נסיבותיה הייחודיות, שעליהן למותר להרחיב את הדיבור. לפיכך, סבור אני כי נכון לבחון אפשרות לשחרר את העוררת לחלופת מעצר, גם אם לא תמצא חלופה מוסדית, ובלבד שמדובר בחלופה הדוקה שיש בה כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנה. אבקש אפוא משירות המבחן לערוך תסקיר משלים, שבמסגרתו תיבחנה חלופות מעצר שיציע ב"כ העוררת.

התסקיר יוגש לבית המשפט המחוזי בהקדם האפשרי. לאחר שיוגש התסקיר, יבחן בית המשפט המחוזי את החלופה המוצעת, ויפעל כחכמתו. ככל שלא תימצא חלופה ראויה, הנחתי היא כי ב"כ הצדדים יפנו למותב הדן בתיק העיקרי, בבקשה להקדים את מועד הטיעונים לעונש.