פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
5473/97
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקשת
:
Eurogal Gsl Surveys Ltd.
נגד
המשיבים
:
1.
המגן חברה לביטוח בע"מ
2.
מדיספק בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו
של בית המשפט
המחוזי
בת"א-יפו מיום 2.7.97 בע"א 418/96,
שניתן
על ידי כבוד השופטים: י. גרוס,
י.
בן-שלמה, ה. גרסטל
בשם
המבקשת: עו"ד דן סלע
בשם
משיבה מס' 1: עו"ד עילם בורבין
בשם
משיבה מס' 2: עו"ד יעקב פרצוב
החלטה
1.המבקשת הינה חברה העוסקת באיתור מטענים אבודים. המבקשת הגישה לבית משפט השלום תביעה כספית כנגד משיבה מס' 2 בטענה, כי זו שכרה את שירותיה לשם איתור מטען שאבד לה, וכי משנמצא המטען ראויה המבקשת לשכר בעבור פעולתה. משיבה מס' 2 שלחה הודעת צד ג' למשיבה מס' 1, היא מבטחת המטען עצמו.
2.בפסק דינו קיבל בית משפט השלום את התביעה. בית המשפט קבע, ראשית, כי מעמדה של משיבה מס' 1 בדיון יהא מעמד של נתבעת, ולא צד ג', זאת מכוח תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. שנית, קבע בית המשפט, כי הראיות מצביעות על כך כי למעשה משיבה מס' 1 היא שחבה בגין איתור המטען של משיבה מס' 2, ועל כן חייב את משיבה מס' 1 בתשלום השכר למבקשת.
3.על החלטה זו הגישה משיבה מס' 1 ערעור לבית המשפט המחוזי. ערעורה נתקבל. בית המשפט קבע, כי ההחלטה לצרף את המשיבה מס' 1 כצד להליך (נתבעת), ללא בקשת תגובה מצידה ומצד שאר בעלי הדין וללא מתן הזדמנות של ממש לתיקון כתבי טענותיה והתגוננות מפני התביעה גופא - החלטה זו היתה מוטעית ולכן מעמדה של משיבה מס' 1 היה ונשאר כשל צד ג'. דא עקא, שבשל אי הכרעה בפסק דינו של בית משפט השלום בשאלת חבותה של משיבה מס' 2, כלפי המבקשת, לא היה בסיס לחיובה של משיבה מס' 1 כצד ג', ולכן, נתקבל הערעור ונתבטלה חבותה של משיבה מס' 1.
4.על פסק דין זה מונחת בפני בקשת רשות ערעור של המבקשת. טענותיה הם שתיים: ראשית , כי צירופה של המשיבה מס' 1 כנתבעת היה כדין, וכי ניתנה הזדמנות של ממש לתיקון כתבי טענותיה. כן נטען, כי המשיבה מס' 1 השתתפה כצד בהליך כולו וטענה לגופו של עניין. שנית , כי בפסק דינו של בית משפט השלום נקבע כי חבותה של המשיבה מס' 1 יכולה לקום גם ללא צירופה כנתבעת, בשל קיומו של הסכם מכללא בין המבקשת לבין משיבה מס' 2, הסכם הכובל ומחייב גם את משיבה מס' 1.
5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, השאלה אם היה מקום לצרף את המשיבה מס' 1 כנתבעת אם לאו, ואם ניתנה הזדמנות הוגנת להתגונן, היא בעיקרה שאלה עובדתית המצויה במחלוקת בין בעלי הדין, ואין היא מהווה עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה. אשר לטענתה השניה של המבקשת, הרי שגם בה אין כדי להקים שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית מיוחדת (ראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). כך הדבר, בייחוד לאור העובדה, כי בית משפט השלום מצא לנכון, למרות טענתה של המבקשת בדבר קביעת חבותה של משיבה מס' 1 כצד ג' ולא רק כנתבעת, לחייב רק את משיבה מס' 1 ולא את משיבה מס' 2. מטעמים אלה, דין הבקשה להידחות.
המבקשת תישא בהוצאות המשיבות 1 ו2- בסך כולל של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ז בחשון התשנ"ח
(17.11.97).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97054730.
A02
/דז/