בש"פ 5477/04 מדינת ישראל נ. אליעזר קנדינוב

לבית המשפט המחוזי בתל-אביב הוגשו שני כתבי אישום נגד המשיב. באחד (ת.פ.ח. 40297/03) נטען, כי המשיב ומספר מחבריו תקפו בני חבורה אחרת בשעת לילה מאוחרת באחד מימיו של חודש מרץ 2003. כשנטשו התוקפים את הזירה, הותירו מאחוריהם מספר אנשים פצועים ודקורים שהובלו לבית חולים לקבלתו של טיפול רפואי. כמו כן יוחסו למשיב בתיק זה עבירות של סחיטה באיומים והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות. כתב האישום בתיק זה הוגש ביום 19.9.03, ובאוקטובר 2003 הוחלט לאחד את משפטו של המשיב עם משפטם של מעורבים אחרים בפרשה. ישיבת ההוכחות הראשונה התקיימה ביום 2.12.03, ומאז קוימו 10 ישיבות נוספות. על פי הערכת המדינה עתיד אחרון המתלוננים להעיד במהלך חודש יוני, לאחריו יעידו מספר שוטרים ובעקבות כך ניתן יהיה להתחיל בשמיעתה של פרשת ההגנה.

בתיק האחר (ת.פ.ח. 1157/03) העבירות שיוחסו למשיב הן של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, איומים, סרסרות למעשה זנות, החזקת מקום לשם זנות ושיבוש מהלכי משפט. כתב האישום בתיק זה הוגש ביום 25.9.03, אולם ההליכים בו רחוקים מסיומם, הואיל ונותרו לשמיעה עדי תביעה לא מעטים והכול ממתינים גם לראות כיצד ייפול דבר בעניינו של הנאשם האחר בתיק זה, ליאוניד אוקון, שבינו למדינה מתקיימים מגעים לצורך גיבושו של הסכם טיעון.

סיכום המצב בשני התיקים מלמד, כי ההליכים בהם רחוקים מהכרעה, ומטבע הדברים עולה השאלה אם יש מקום להיעתר לבקשת המדינה שעה שהמשיב עצור כבר למעלה מתשעה חודשים, ויש חשש כי זו לא תהיה הבקשה האחרונה להארכת מעצרו. בסוגיה זו כבר פסק בית משפט זה לא אחת, כי השימוש בסעיף 62 לחוק המעצרים צריך להיות במשורה, הואיל והכלל כיצד יש לנהוג במשפטו של נאשם הנתון במעצר נקבע בסעיף 61 לחוק. עם זאת, חוששני כי חרף השיהוי הרב בסיום ההליכים בתיקים בהם עומד המשיב לדין, נמנה עניינו על אותם מקרים חריגים בהם אין מנוס מהארכת המעצר. מדובר במי שבפרק זמן קצר יחסית חטא בעבירות שעל חומרתן אין צורך להרבות מלים, וחשובה מכך העובדה כי יש באותן עבירות כדי ללמד עד כמה גדולה הסכנה הנשקפת ממנו לציבור שעה שהוא מתהלך חופשי. במיוחד ראוי להדגיש את התקיפה האלימה המיוחסת למשיב ולחבריו, אולם גם אין להקל ראש בעבירות של סחר בבני אדם לשם זנות, ביחס אליהן נקבע כי במטרה להדביר תופעה זו יש לעצור את מבצעיהן גם טרם הרשעתם.

מכאן מסקנתי, כי בשלב זה נכון להעדיף את ההגנה על אינטרס הציבור על פני זכותו של העורר לחירות, אולם נראה כי אם בית המשפט קמא לא יאיץ את ההליכים בתיקים אלה, אזי תשוב ותתעורר, והפעם ביתר שאת, השאלה אם נכון להוסיף ולהחזיק את המשיב במעצר.

אני מורה איפוא על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים או עד למתן פסק הדין בכל אחד משני התיקים בהם הוא עומד לדין, הכול לפי המוקדם. מניינם של תשעים הימים יחל בבש"פ 5657/04 ביום 25.6.04, ובבש"פ 5477/04 יחל המניין ביום 19.6.04.