בש"פ 5489/10 עסאם מאלחי נ. מדינת ישראל

בתאריך 5.7.10 בוצעה פעילות משטרתית שמטרתה היתה מעצרו של העורר. בשעה 22:00 לערך, הבחינו בו שוטרים נוהג ברכב מסוג סובארו, ומספר ניידות סמויות החלו עוקבות אחריו. משהגיע לצומת מרומזר ונעצר, ירדו לעברו מספר שוטרים חבושים בכובעי משטרה, והעורר הגיב בהסטת רכבו ופתיחה בנסיעה מהירה שכמעט וגרמה לדריסה של שוטרים. בעקבות כך התפתח מרדף, במהלכו פגע העורר ושב ופגע עם רכבו בניידת משטרה.

בגין כל אלה יוחסו לעורר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לשוטרים. עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ומשבית המשפט המחוזי נעתר לה, הוגש הערר שבפני.

לא מצאתי בערר זה ממש. טענת העורר לפיה לא ידע כי שוטרים הם אלה המבקשים לעצור אותו, נסתרת מיניה וביה בגרסתם של עדי התביעה. יתר על כן, בשלב כלשהו הצטרפה למרדף ניידת משטרה שעל גגה דלקו אורות כחולים מהבהבים, ועל כן אני מתקשה לקבל את הגרסה לפיה לא הבין העורר גם בשלב זה כי אלה שדרשו ממנו לעצור הם אנשי החוק. ובאשר לטענה לפיה הפגיעה בניידת מקורה בנהיגה רשלנית של השוטרים, גם טענה זו אין בידי לקבל. התמונה המצטיירת היא כי העורר החליט למלט את עצמו בכל מחיר, ולולא נהג כך והיה מציית להוראות השוטרים, היה נמנע אותו מרדף מיותר על תוצאותיו.

הנה כי כן, עניין לנו עם מי שלכאורה מהווה סכנה של ממש לצבור בכלל, ולמשתמשים בדרכים בפרט, ואם תוסיף לכך את עברו הפלילי המכביד, שוב אין מנוס מלקבוע כי בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים לא נפל פגם.

אי לכך, הערר נדחה.