בש"פ 5489/99 מיכאל סיציוב נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת אופיר-תום), אשר ציווה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

העורר הועמד לדין בגין ביצוע שורה של עבירות מין באשתו; אינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה.

על פי הנטען בכתב האישום, נכנס העורר בשעת לילה לחדר בו ישנה אשתו, דרש ממנה לקיים עימו יחסי מין, ועקב סירובה - החל להכותה, סטר לה, איים עליה כי יקרע את חולצתה; אחר כך ביצע בה שורה של מעשים מיניים בעל כורחה, בהם - אינוס וכן מין אוראלי, והכל תוך שימוש בכוח. כך שורה של מעשים שהתבצעו במשך יממה אחת, שבעקבותיהם התלוננה האישה במשטרה.

בעת הדיון במעצר בבית המשפט המחוזי, טען ב"כ העורר כי הפעלת הכוח נגד האישה לא היתה מעשה עבירה, אלא שכך מתנהלת מערכת היחסים בין העורר לאשתו במשך שנים. לדבריו, היא עובדת ועייפה, הוא מעוניין ללא הרף בקיום יחסי מין, והיא מקבלת עליה את "שיטותיו" לבצע את מעשיו בכוח.

בפני השופטת קמא הופיעה המתלוננת. הסניגור ביקש להשמיע את דבריה; המתלוננת חזרה בה מתלונתה, אך לא שכנעה את השופטת בדבריה כי אין בסיס לאישום. וכך כתבה השופטת:

"לא השתכנעתי. נהפוך הוא. ככל שהמשכתי והקשבתי למתלוננת הבנתי שלא לשוא התלוננה ואולי גם לא בכדי חזרה בה היום מתלונתה זו. במאמר מוסגר אעיר, כי אכן פליאה היא גם בעיני, ולא רק בעיניה של ב"כ המשיבה המלומדת, כיצד חזר ונוצר הקשר בין המתלוננת לבין הנאשם וסניגורו כאשר כתב האישום למעשה תלוי ועומד בבית המשפט".

לאחר עיון בהודעות המתלוננת ובהודעות העורר במשטרה, קבעה השופטת קמא, כי יש תשתית ראייתית לאישומים המפורטים בכתב האישום. היא לא ראתה לייחס חשיבות לחזרתה של האישה מן התלונה, על רקע העובדות שתוארו בהודעות האישה, וקבעה כי מעצם התאור שמסרה המתלוננת במשטרה, עולה חזקת המסוכנות כלפי המתלוננת. לפיכך, החליטה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

בפני חזר בא כוח העורר על הטענות שטען בבית המשפט קמא. השופטת של בית המשפט קמא סברה שטענות אלה אינן ראויות, ואף אני לא מצאתי בהן ממש. בא כוח העורר הפנה לתצהיר שהגיש, ובו חזרה בה המתלוננת מתלונתה. במהותו - אין לומר שיש בתצהיר משום חזרה מוחלטת מהגירסה המפלילה. גם בתצהיר מתארת האישה את סבלה עקב היות בעלה שתיין, וכיצד כופה הוא עליה קיום יחסי מין. אלא שהמתלוננת סבורה, כי מספיק שתוכל לנוח מבעלה אם יהיה זמן מה במשטרה. לא ברור מן התצהיר מה הן הנסיבות שהביאו את המתלוננת לחזור בה מהתלונה, אולם על פניהם של דברים, אין בחזרה זו כדי לבטל את הדברים החמורים שמסרה המתלוננת בהודעותיה במשטרה, ואשר חלק ניכר מהם אינו מוכחש גם בהודעותיו של העורר.

התיאורים שמסרה המתלוננת מצביעים על מסכת של התעללויות שמתעלל העורר באשתו, הכוללים אלימות, השפלה ויחסי מין תוך ביזוי. מן הדברים שמסרה המתלוננת במשטרה, עולה שהיא מחפשת לעצמה מנוח, ומוכנה לשאת בהתעללויותיו ןמעשיו המיניים של העורר כדי שלא תספוג מנחת זרועו יותר מכך.

מקובלת עלי החלטתה של השופטת קמא כי העורר מסכן את שלומה של אשתו, וכי לא ניתן להסתפק בענין זה בחלופת מעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.