בש"פ 5501/03 עוואד אבו גרדוד נ. מדינת ישראל

1.המערערים הורשעו, בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. המערער 1 הורשע גם בביצוע מעשי פזיזות ורשלנות. ערעור שהגישו השניים לבית המשפט העליון (ע"פ 3862/02) נדחה על-ידי השופטות ט' שטרסברג-כהן, ד' דורנר וד' ביניש. המערערים הגישו, באיחור, בקשה לקיום דיון נוסף, וביקשו הארכת מועד. כמו-כן הגישו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליהם. הבקשה לעיכוב הביצוע הובאה בפני השופט א' א' לוי, אשר קבע מועד לדיון בה, אולם עוד בטרם נתקיים הדיון, דחה כבוד הרשם ע' שחם את הבקשה להארכת מועד. בנסיבות אלה, קבע השופט א' א' לוי כי מתייתר הצורך בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין, והורה על התייצבות המערערים לריצוי עונשם ביום 22.6.2003.

2.עתה מערערים השניים על החלטת כבוד הרשם לדחות את בקשתם להארכת מועד, ומבקשים את עיכוב ביצוע גזר הדין שהוטל עליהם. לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנוספים, נחה דעתי כי לא נפל כל פגם בהחלטת כבוד הרשם. בהחלטת הרשם צויין, כי פסק-הדין ניתן ביום 15.5.2003, ומרישומי מחשב בית המשפט עולה כי הומצא לבא-כוח המערערים ביום 22.5.2003. המערערים לא פנו לבית המשפט במהלך 8 הימים, שנותרו להם לצורך הגשת הבקשה לדיון נוסף, אף לא בבקשת ארכה. אף לוּ היתה נמנית התקופה להגשת העתירה לדיון נוסף מיום ההמצאה, כך ציין כבוד הרשם, עדיין איחרו המערערים בהגשתה. לאיחור זה, כך קבע כבוד הרשם, לא ניתן כל טעם, ודאי לא טעם סביר. עוד נאמר בהחלטת כבוד הרשם, כי עיון בפסק-הדין ובבקשה לדיון נוסף אינו מגלה כל טעם ממשי לקיום דיון נוסף.

המערערים אינם מגלים כל עילה להתערבות בהחלטת כבוד הרשם, ולפיכך – דין הערעור להידחות. ממילא גם אין מקום לעיכוב ביצוע גזר-הדין. המערערים יתייצבו, אפוא, לריצוי עונשם, במועד ובמקום שנקבע בהחלטת השופט א' א' לוי.