בש"פ 5504/04 בועז אלברט נ. מדינת ישראל

העוררים חשודים בביצוען של מספר עבירות: שוד מזוין, תקיפה בנסיבות מחמירות, גניבה, איומים בנשק והכשלת שוטר ותקיפתו.

על-פי גרסת המשיבה, תקפו העוררים ואחרים תושב פלסטיני וגנבו ממנו עיזים, בעוד שהגרסה אותה הציגו העוררים שונה בתכלית. לטענתם, מדובר במעשה יזום ופרובוקטיבי של משטרת ישראל, שהובילה את אותו תושב פלסטיני לדיר הנמצא בישוב יצהר, ואפשרה לו לקחת משם עיזים שהוא אינו בעליהם. על פי גרסת העוררים, כל אשר הם עשו היה לגונן על רכושם, והמשטרה ניצלה את האירוע כדי לבדות ראיות מפלילות, בבחינת יש מאין.

בית משפט השלום החליט לשחרר את העוררים לחלופת מעצר, אולם בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נהפכה הקערה על פיה, ובהחלטה אחרונה זו עוסק הערר שבפני. בית המשפט המחוזי, לאחר שעיין בכל חומר החקירה, מצא כי לפחות בשלב זה של ההליכים, אין לטענת הפרובוקציה על מה שתסמוך. מאידך, יש בידי המשטרה ראיות שיש בהן פוטנציאל להפללת העוררים בעבירות שיוחסו להם. מסקנתה הנוספת של השופטת המלומדת הייתה כי במעשיהם של העוררים גלומה סכנה, ולכך מתווסף החשש לשיבוש מהלכי משפט, ועל כן הורתה על הארכת מעצרם עד ליום 14.6.2004.

בטרם הכרעתי בערר שבפני, צפיתי בשתי קלטות, אשר אחת מהן תיעדה את תהליך זיהוי העיזים על ידי התושב הפלסטיני, והדגש הוא על כך שהזיהוי נעשה רק לאחר שאותו אדם הקדים ונתן סימנים בבעלי החיים. הקלטת האחרת תיעדה את האירועים הקשים שהתרחשו לאחר מעשה, כאשר העוררים וחבריהם התעמתו עם השוטרים. בנוסף עיינתי ברשימה של פעולות חקירה אשר בוצעו עד כה ופעולות מתוכננות נוספות, ומכל אלה שוכנעתי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי בדין יסודה, ועל כן החלטתי לדחות את הערר.