בש"פ 5512/10 עובדייה אבו זינה נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת נטען, כי באחד מימיו של חודש מאי 2010 פנה אל העורר קרוב משפחתו, עבד אלרחמאן אבו סלים (להלן: עבד אלרחמאן), וביקשו להשיג לו אקדח מתוך כוונה לסחור בו. בעקבות כך פנה העורר לאחר, שהודיע לו כי יוכל להשיג עבורו אקדח מסוג מסוים תמורת סכום של 15,000 ש"ח. מששב העורר לעבד אלרחמאן, הודיע לו זה האחרון כי כבר יש לו אקדח מאותו סוג, ועל כן לא יצאה העסקה אל הפועל. בגין עובדות אלו יוחסה לעורר עבירה של ניסיון לבצע עסקה בנשק, והמשיבה עתרה למעצרו עד תום ההליכים.

בית המשפט המחוזי מצא כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחתו של כתב-האישום, אולם קודם שיכריע בשאלה אם להותיר את העורר במעצר, החליט להורות על הכנתו של תסקיר מבחן. בערר שבפני נטען, כי אין בראיות שבידי המשיבה כדי למלא אחר הוראתו של סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, ועל כן נכון היה להורות כבר בשלב זה על שחרורו של העורר. על פי השקפה זו, מעשיו של העורר, ככל שיוכחו, אין בהם כדי להצביע על תחילת בצוע או הוצאה לפועל של הכוונה הפלילית. השקפה זו נדחתה בידי בית משפט קמא, ועל כך משיג העורר בפני.

ראיות המשיבה מתבססות על שתים: שיחת טלפון בן עבד אלרחמאן לעורר, שהתקיימה ב-21.5.2010 והוקלטה בסתר, והודעה שנרשמה מפיו של העורר ביום 11.6.10, בשעה 14:10. בהודעה זו הכחיש העורר מכל וכל את החשד שיוחס לו (סחר באמצעי לחימה), אולם משהושמעה לו השיחה המוקלטת, הוא שינה את טעמו והציע את ההסבר הבא: "רציתי למכור לו אקדח שאותו אקדח אני לא ראיתי עדיין. עבד אלרחמאן שאל אותי קודם אם אני יכול להשיג אקדח שהוא רוצה לקנות על מנת למכור אותו ולהרוויח קצת כסף. אני פניתי למישהו... ושאלתי אותו אם הוא יכול לארגן לנו אקדח כדי להרוויח מהמכירה... והוא הבטיח שהוא יסדר לי. אנחנו דיברנו גם על המחיר שזה מגיע עד סכום של 15,000 ש"ח. וכאשר הייתי עם אותו בחור אני התקשרתי מהפלאפון שלי... ושוחחתי עם עבד אלרחמאן ושאלתי אותו אם הוא עדיין רוצה אקדח כמו האקדח שיש לו שזה אקדח 14, עבד אלרחמאן רצה משהו קטן והכוונה לאקדח יותר קטן. אני אמרתי לעבד אלרחמאן שיש לי אקדח כמו שלו ודיברנו גם על המחיר שלו...".

התמונה העולה מהודעה זו היא כי דבריו של המערער לעבד אלרחמאן לפיהם " יש לי אקדח", לא שיקפו את המציאות, הואיל ומאותה הודעה ממש עולה כי מה שהעורר שמע מהאחר היה שהוא יכול " להשיג " לו אקדח. לפיכך, גם אם עבד אלרחמאן היה מגלה נכונות לרכוש את האקדח המוצע, ספק אם עסקה כלשהי היתה יוצאת אל הפועל, שהרי אין שום וודאות כי האחר היה מצליח בסופו של יום לקיים את הבטחתו להשיג אקדח . וכאן המקום להדגיש, כי בסופו של יום אותה נכונות לבצוע העסקה לא נשמעה כלל מפיו של עבד אלרחמאן, אדרבא, הוא דחה אותה באומרו: "זה לא שווה" .

כל שאמרתי עד כה יפה לשלב הנוכחי של ההליכים, ואפשר שהתמונה תשתנה במהלך ברור האישום לגופו בבית המשפט המוסמך. אולם, נכון לעת הזו סבורני כי אין בראיות המשיבה למלא אחר הוראתו של סעיף 21(ב) לחוק המעצרים, הואיל וספק בעיני אם מעשיו של העורר גלשו מעבר לשלב ה"הכנה", וממילא אין עוד עילה להמשך מעצרו. העורר ישוחרר אפוא כנגד הפקדתן של ערבות עצמית וצד ג' בסך 30,000 ש"ח כל אחת, ואת ההליך הזה ניתן להשלים במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת.