בש"פ 5521/02 סאמרבן מחמד מחאג'נה נ. מדינת ישראל

לא יכולה להיות מחלוקת כי העבירות בהם מואשם העורר, הקשורות בסחר בנשק, חמורות ביותר. אין גם מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ובדבר קיומה של עילת מעצר, כפי שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי. השאלה היחידה העומדת לדיון היא שאלת חלופת המעצר.

לצורך קבלת החלטה בשאלת התאמתו של המקרה לחלופת מעצר חשוב לתת את הדעת לעובדות המיוחסות לעורר במסגרת העבירות בהן הוא מואשם. כתב האישום הוגש נגד 3 נאשמים, שהעורר הוא השלישי ביניהם. האישום הראשון מיוחס רק לנאשם 1, שהיה הרוח החיה בכל הפעילות הקשורה בשלשת האישומים. בית המשפט המחוזי ניתח בבהירות ובפירוט את האישומים והטענות לגבי כל אחד מן הנאשמים-המשיבים שהיו בפניו והגיע למסקנה, לגבי שלשתם, לפיה אין מקום לשחררם לחלופה. אכן, העורר שותף לכאורה לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, אלא שיש וניתן להבחין בין שותפים לבין חבריהם, מבחינת חלקם בביצוע העבירות, הבחנה המשליכה על שאלת המסוכנות. מאחד משני האישומים המיוחסים לעורר עולה, כי סוכן משטרתי פנה לנאשם 1 והתעניין ברכישת אקדח. הנאשם 1 פנה לעורר ולנאשם 2 לברר פרטים בנוגע לאקדח למכירה. השניים הפנו אותו למוכר בשם אשרף. העורר קשר בין המוכר לבין הסוכן המשטרתי שאכן רכש את האקדח. שלשת הנאשמים, יחד עם המוכר, הגיעו לצומת במכוניתו של המוכר, שם המתין להם הסוכן, שרכש את האקדח תמורת 7,200 ש"ח. העורר קיבל 100 ש"ח.

במקרה השני ניסה העורר, עם השניים האחרים, ליצור קשר עם אותו מוכר בשם אשרף, ללא הצלחה. בהמשך התקשר הסוכן לנאשם 1, שבילה עם השניים האחרים, ותאם אתו עסקת מכירת אקדח. זו לא יצאה לפועל משום שהנאשמים נעצרו.

אני רואה בחומרה רבה עבירות מהסוג האמור, במיוחד בימים אלה כשביטחונם של אזרחי ישראל מאוים בפועל ובכוח על-ידי גורמים המחזיקים בכלי נשק למיניהם. אם יורשע העורר, יהיה מקום לשקול הענשתו בכל חומרת הדין. בשלב זה יש להתייחס למקרה העומד לפנינו. במישור האישי העורר, יליד 1979, נשוי, ואשתו בהריון. יש לו הרשעה בעבירת סמים והוא ריצה מאסר בפועל. משום חלקו הקטן יחסית בעבירות יש מקום לבחון חלופת מעצר הולמת שתשיג את תכלית המעצר.

לפיכך יחזור העניין לבית המשפט המחוזי, על מנת שיבחן אם קיימת חלופת מעצר הולמת, ויקבע את תנאי השחרור לחלופה, אם יימצא שקיימת כזו.