בש"פ 5526/02 יאסר אבו אלהווא נ. מדינת ישראל

נגד העורר תלוי ועומד כתב אישום בעבירות של תקיפת קטינה, בשני מועדים שונים: בפעם הראשונה ברחוב, משום שרכשה פלאפון. בפעם השניה ההתעללות נמשכה שעות ארוכות והותירה את הקטינה מוכה וחבולה.

מדובר בתקיפת העורר בן ה36- את אחותו בת ה- ½17, ככל הנראה על רקע תחושתו של העורר, הרואה עצמו כאפוטרופוס עליה לאחר מות אביהם, כי אינו מקבל ממנה את הכבוד הראוי לו. העורר נפגע מכך, לטענתו, פגיעה קשה, עליה מצא הוא להגיב באלימות אכזרית חסרת רסן. כפי שמסרה המתלוננת, התנכל לה העורר ותקף אותה פעמים רבות בעבר, אלא שפחדה להתלונן.

המעשים הקשים המתוארים בכתב האישום מעידים על אופי אלים חסר גבולות. היבט המוסיף נופך חומרה למעשים, הוא, שהם נעשו על ידי אח בוגר באחות קטינה שעל שלומה ובטחונה הוא מופקד. לכך יש להוסיף עבירות קודמות ביניהן עבירות של תקיפה בתנאים מחמירים.

כמו כן קיים חשש לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על הקטינה, הנמצאת בלחצי המשפחה לבל תעיד נגד העורר.

בהצטבר כל אלה, אני מוצאת כי חלופת מעצר, ובמיוחד זו המוצעת אצל דוד באזור מגורי המשפחה, אינה יכולה להשיג את תכלית המעצר.

אם ניתן יהיה לשמוע את עדות הקטינה כעדות מוקדמת, או יהיה בידי העורר להציע חלופת מעצר טובה במקום מרוחק משמעותית ממקום מגורי המתלוננת, יוכל העורר לחזור לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות על חלופה.

הערר נדחה.