בש"פ 5539/10 פלוני נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית-משפט המחוזי בתל-אביב, מתוארים מספר אירועים בהם נהג העורר באלימות קשה בבת-זוגו. באישום השישי נטען, כי אלימותו של העורר אינה תופעה חולפת, אלא התנהגות הנמשכת כעשר שנים.

עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים, ובתסקיר שהגיש שרות המבחן לא נכללה המלצה לשחרורו הואיל ולא הוצעה חלופה ראויה. חרף זאת, החליט בית משפט השלום, תוך שהוא מדגיש את הקשר הנפשי החם הקיים בין בני הזוג, לשחרר את העורר בכפוף להפקדתן של ערבויות שונות. בעקבות ערר שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי, הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים, ועל החלטה זו הוא משיג בפני.

במחלוקת שנפלה בין ערכאות קמא, מקובלת עלי השקפתו של בית המשפט המחוזי. ההתנהגות המתוארת בכתב האישום, ככל שתוכח, מצביעה על אדם אלים ממנו נשקפת סכנה מוחשית לבת-זוגו, במיוחד כשהוא נתון בגילופין. את הסכנה הזו אין להניח לפתחה של קורבנו, והמעט שניתן לעשות הוא להגביל את תנועתו בדרך של מעצר בית מחוץ לעיר מגוריה של אשתו, שיהיה מלווה באיזוק אלקטורוני ופיקוח בכל שעות היממה של אדם אחד או יותר. ככל שתוצע חלופה כזו, יוכל העורר להביאה לבחינתו של בית משפט השלום. כל עוד לא עשה זאת, שוב אין מנוס מהמשך מעצרו.

אי לכך , הערר נדחה.