בש"פ 5542/99 דניאל לנקרי נ. מדינת ישראל

העורר הואשם בשורה של מעשים מיניים שביצע בשש מתלוננות שהן קרובות משפחתו, ובהם - עבירות של אינוס, מעשים מגונים ותקיפה מינית בקטין. מדובר בעבירות שבוצעו בתקופה שהשתרעה על פני עשר שנים, מאז שהמתלוננות היו קטינות ועד שבגרו.

ביום 22.4.99 נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו בשל האישומים המיוחסים לו. ערר על החלטת המעצר הוגש לבית משפט זה, ונדחה על ידי השופטת דורנר.

בא כוחו של העורר פנה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, מן הטעם ששמיעת הערעור נקבעה לחודש דצמבר 99. לטענת בא כוח העורר, יש במועד שנקבע כדי להוות טעם לעיון מחדש בהחלטה לעצור את מרשו, שכן העורר ירצה חודשים רבים במעצר בטרם יוחל בשמיעת משפטו.

שופטת בית המחוזי דחתה את הבקשה, בהתחשב בחומרה החריגה של העבירות בהן הואשם העורר, חומרה שיש בה כדי ללמד על הסיכון הרב הנשקף ממנו. עוד ציינה השופטת קמא בהחלטתה כי לשמיעת התיק נקבעו שמונה מועדים רצופים בחודש דצמבר, כך שקיים סיכוי סביר שהמשפט יסתיים בתקופת המעצר.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

מקובלת עלי טענתו העקרונית של הסניגור, כי מעצר ממושך מבלי שבית משפט יחל בבירור הראיות, עשוי להיות טעם, בנסיבות מתאימות, לעיון מחדש בהחלטת המעצר. אולם בכל מקרה, יש לשקול אל מול הפגיעה המתמשכת בחירותו של הנאשם, את הסכנה הנשקפת לציבור משחרורו. לצערנו, המתנה ממושכת לתחילת משפט אינה יוצאת דופן בבתי המשפט העמוסים. מסכימה אני שיש לעשות הכל כדי לקצר את תקופת ההמתנה, במיוחד כשמדובר בנאשמים הנתונים במעצר. אך כאמור, כאשר אין בידי בית המשפט להקדים את מועד שמיעת הראיות, יש לשקול את המשך המעצר על פי מידת הסיכון הנשקפת מן הנאשם.

כעולה מכתב האישום, האישומים המיוחסים לעורר הם יוצאי דופן בחומרתם ומצביעים על כך כי מדובר, לכאורה, באדם חסר מעצורים, אשר לשם סיפוק יצריו פגע קשות במתלוננות, בגופן ובנפשן. הסיכון הנשקף מהעורר יש בו כדי להכריע את הכף להמשך מעצרו, גם אם נאלץ הוא להמתין לתחילת משפטו בתנאי מעצר במשך מספר חודשים.

בעניינו של העורר, לא עלה בידי הצדדים להקדים את שמיעת המשפט, אך כפי שציינה השופטת של בית משפט קמא, לפחות הובטח כי המשפט יתנהל מיום ליום עד לסיומו, ויש לקוות שכך יהיה.

הערר נדחה.