בש"פ 5547/97 אברהם מזרחי נ. מדינת ישראל

נגד העוררים הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום, בו מיוחסות להם עבירות של חטיפה לשם חבלה חמורה וחבלה בכוונה מחמירה.

המיוחס לעוררים בכתב האישום, כפי שמתואר בהחלטת בית המשפט המחוזי, הוא כדלקמן:

"על פי כתב האישום קבעו שי מודיעים ( להלן: שי ) ורז דקל ( להלן: דקל ) להפגש בבית הוריו של דקל בסביבות השעה 23:30. באותו יום פגש שי את משיב מספר 1 ( להלן: מזרחי ) בגן הציבורי שבקרית טבעון, ואמר לשי כי הוא מעוניין לשוחח עימו. בעודם מתקדמים לעבר הדשא, התנפל עליו מזרחי ואליו הצטרפו שני המשיבים האחרים, אשר פניהם היו, באותה עת, עטויות מסכה. השלושה הפילו את שי על הקרקע, כשידיו אחורנית, כבלו אותו באזיקים והכניסו אותו לרכב מסוג טנדר מיצובישי ( להלן: הטנדר ).

השלושה יחד עם שי נסעו לקיבוץ אלונים. בדרך ניסה שי לברוח, אך לא הצליח. באותה עת החזיק משיב מספר 3 ( להלן: כדורי ) אקדח בידו, הכה את שי בראשו ואיים עליו, שאם ינסה לברוח הוא - כדורי יירה בו. כאשר הגיעו למקווה המים של קיבוץ אלונים הושיבו את שי על שפת המקווה והורו לשי להתקשר לחברו דקל כדי שיגיע למקום, שאם לא כן יירו בו.

שי סירב לעשות כן, ואז זרקו המשיבים את שי למקווה המים בעת שכדורי מכה בו בעזרת האלה שהחזיק בידו וכן העביר על גבו של שי את הסכין שהיתה בידו. לאחר ששי לא יכול היה עוד לעמוד במכות והאיומים, הסכים שי להתקשר לדקל. המשיבים החליטו לעבור לאזור בית שערים בכוון מטע הפקאנים. משם התקשר שי לדקל בפלאפון של כדורי, אמר לו כי אופנועו שנגנב לפני זמן מה נמצא, ואמר לו להפגש עמו שם.

לאחר שיחת הטלפון נכבל שי לטנדר והמשיבים חיכו לדקל. דקל, שהגיע למקום החשוך, החל לקרוא לשי, בתגובה צעק שי לדקל: 'תברח יש להם אקדח'. אולם המשיבים התנפלו על דקל כשהם מצויידים באלות, ואילו דקל היה מצוייד בסכין. בסכין זו דקר דקל את מזרחי בביטנו. דקל הצליח להימלט ולחזור לבית הוריו בטרמפ. הפרקליטות רואה את מעשה הדקירה של דקל כהגנה עצמית.

מזרחי, אשר נדקר כאמור, החל לצעוק לחבריו 'נשפכתי... תירו לו בראש'. לאחר שמזרחי נדקר חזרו המשיבים לטנדר. המשיבים פנו לתחנת מד"א בטבעון, בדרך קיבל שי את מפתחות האזיקים. המשיבים ירדו לתחנת מד"א, ואילו שי ברח לביתו. דקל, שחזר כאמור לביתו, פגש שם שני חברים אחרים. הוא יצא לחפש בעזרת טרקטורון את שי, ומשלא מצא חזר לביתו, העיר את בני משפחתו וסיפר להם על האירוע".

בית המשפט החליט, על יסוד בקשה שהוגשה בפניו, לעצור את העוררים עד תום ההליכים. על כך הוגש ערר זה.

2.בטיעוניהם בפני לא חלקו עוד באי כוח העוררים על כך שיש חומר ראיות להוכחת האשמות המיוחסות לעוררים בכתב האישום; וכן כי קיימת עילה למעצרם עד תום ההליכים. טענתם האחת היא, שיש חלופה למעצרם וכי, על כן, אין הצדקה שיהיו במעצר עד תום ההליכים. בעניין זה אף הציעו, כי בין התנאים של חלופת המעצר יהיה כל אחד מהם במעצר בית במקום אשר מרוחק מקרית טבעון, מקום מגורי המתלוננים.

3.התלבטתי רבות, אם אין להעתר לעוררים. בסופו של דבר, החלטתי כי אין להעתר להם. חומרת התנהגותם, אשר כללה חטיפה, שימוש באלימות ואיומים תוך תיכנון מעשיהם, כשהם פועלים באכזריות במשך פרק זמן לא קצר - כל אלה מצביעים על כך שיש סיכון לציבור אם ישוחררו מהמעצר. לכך יש להוסיף, שלעוררים הרשעות קודמות, כשלכל אחד מהם לפחות עבירת אלימות אחת. בנסיבות אלה, הסיכון בעוררים אם ישוחררו הצדיק את החלטת בית המשפט המחוזי לעוצרם עד תום ההליכים.

4.לא התעלמתי מכך שבשל פרק זמן שחלף בין שחרור העורר הראשון מהמעצר במהלך החקירה ועד הגשת כתב האישום, משך כשבועיים, לא היה העורר הראשון במעצר. אך עדיין הנני סבור - גם אם התעכב ניסוח כתב האישום - שהסיכון לציבור שעורר זה מהווה מצדיק את מעצרו.

הערר נדחה.