בש"פ 5554/07 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופט נויטל) בב"ש 91588/07 מיום 5.6.07 לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 40120/07. ערר זה מעורר את שאלת הטיפול בעבריינים שהם מכורים כבדים לסמים ועבירותיהם כרוכות בכך; פגיעתם רעה לציבור וגורלם שלהם מר, והשאלה היא כיצד ניתן להוציאם, לטובתם אך גם לטובת החברה, מן המעגל השוטה.

ב.

(1) כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון לשוד; שוד; גניבה והיזק בזדון. לפי הנטען באישום הראשון, ביום 17.4.07 הגיע העורר לסניף בנק הדואר ברחוב החשמונאים בתל אביב והורה לעובדת האשנב כי תכניס לשקית שהביא שטרות של 200 ₪ ו- 100 ₪. בהמשך, נמלט העורר כשבאמתחתו כ – 5,500 ₪. לפי הנטען באישום השני, בתאריך 19.4.07 הגיע העורר לסניף בנק הדואר שברחוב אבן גבירול בתל אביב, כשהוא נושא אקדח דמה. העורר ניגש לעובדת הדלפק, והורה לה באיומי אקדח לתת לו כסף. לאחר שהעבירה לו סך של 3,000 ₪ נמלט מהמקום. לפי הנטען באישום השלישי, ביום 22.4.07 הגיע העורר לסניף בנק הדואר שברחוב המרד בתל אביב, והורה לעובדת האשנב לתת לו את הכסף שבקופה. הואיל והעובדת נכנסה להלם, עזב העורר את המקום בידיים ריקות. לפי הנטען באישום הרביעי, ביום 22.4.07 שבר העורר חלון ראווה של דוכן "אורנג'" למכירת טלפונים ניידים - שאותה עת היה סגור - עיקם את דלתות ההזזה של הדוכן ונטל מתוכו 15 נרתיקים לטלפונים ניידים בסך של 500 ₪.

(2) יצוין כבר כאן, כי העורר, בן 37, החל בעבריינות בגיל 17, בעבירות סמים, ומאז הובא לדין עשר פעמים, בעבירות סמים ורכוש (גניבה ועוד), בתיקים רבים ביותר, וכן בהפרת הוראה חוקית ועוד, ולימים הידרדר לכלל שוד מזוין ותקיפה. הוא ריצה מאסרים ממושכים, לרבות של חמש שנים בעבירת השוד ובעבירות נלוות.

ג.

בדיון בפני בית המשפט המחוזי לא חלק העורר על עוצמת הראיות לכאורה שבבסיס כתב האישום, ועל קיומה של עילת מעצר. עיקר טענותיו התמקדו בבקשתו להפנייתו לתסקיר מעצר על מנת שתיבדק, בין היתר, אפשרות שילובו בקהילה טיפולית סגורה לגמילה מסמים. בית המשפט קבע, כי כיוון שהעורר לא החל בתהליך גמילה ממשי לפני מעצרו, ונוכח ההלכה כי השלב המתאים לגמילה מסמים הוא שלב ריצוי העונש - מלבד מקרים חריגים שהמקרה דידן אינו בגדרם - ונוכח העבירות שעבר העורר ונסיבות ביצוען, עברו הפלילי המכביד, והעובדה שהעבירות דהאידנא נעברו שבוע לאחר שחרורו ממאסרו, שעה שמעל ראשו שני מאסרים על תנאי בני הפעלה – יישאר העורר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ללא שתיבחן חלופת מעצר. נקבע, כי לעת הזאת קיימת בעורר מסוכנות שאינה ניתנת לאיון, וכן יש חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט אם יפר העורר הוראה חוקית או יברח ממשמורת - כפי שעשה בעבר. כן נקבע, כי ההחלטה שלא לבחון חלופת מעצר נתמכת גם בכך שההליך בתיק העיקרי אמור להתחיל ביום 11.6.07 (הוא קבוע עתה ל-4.7.07 – א"ר), וכי העורר מתעתד להודות במיוחס לו, ועל כן, כך נדמה, יסתיים הדיון בעניינו בפרק זמן קצר.

ד.

(1) עיקר טענותיו של העורר, בערר שהוגש ב-24.6.07 (הדיון קוים ב-27.6.07), מופנה כלפי החלטת בית המשפט קמא שלא להורות על הגשת תסקיר מבחן בעניינו. ראשית, נטען כי לא ניתן משקל מתאים למהלך הטיפולי בו נקט העורר עם שחרורו ממאסר בשבוע שקדם לעבירות, וטרם מעצרו; הוא פנה למרכז לחלוקת מתדון בתל אביב, ועקב עומס הפונים אליו הופנה למרכז בחדרה, אך לא התמיד להגיע לשם עקב הנטל הכלכלי שהיה כרוך בכך, ומאחר שהוגבלה ניידותו עקב שבר בידו. שנית, נטען כי עברו הפלילי המכביד נובע מהתמכרותו ארוכת השנים לסמים. על כן, בחלופת מעצר בקהילה טיפולית סגורה יהיה כדי לאיין את מסוכנותו, ולהביאו לידי היחלצות ממעגל הפשיעה. שלישית, נטען כי נוכח הקושי בשילוב העורר בטיפול גמילה במסגרת שירות בתי הסוהר עקב היותו אסיר טעון הגנה, והואיל וממילא במוקדם או במאוחר יהיה מקום להידרש לשאלת ההמלצה לשילוב העורר בקהילה טיפולית – היה מקום להפנותו לתסקיר מעצר בטרם מתן ההחלטה בבקשה. רביעית, נטען כי העורר לא הפעיל אלימות פיסית, ולא נעשה על ידיו שימוש בנשק כלשהו - עובדות המפחיתות ממסוכנותו.

(2) בדיון הטעים בא כוחו המלומד של העורר, כי אינטרס החברה ואינטרס העורר עצמו משתלבים במבוקש, קרי, כדי שלא ישוב העורר לסורו, יש מקום להידרש כבר עתה להליך הגמילה ארוכת הטווח, בקהילה טיפולית. אין מבוקש שחרור בעלמא.

(3) בא כוח המדינה ציין כי משההליך העיקרי קבוע ל- 4.7.07 וככל הנראה יסתיים מהרה נוכח הודאת העורר, המקום לנושא הטיפול הוא בעת דיון בגזר הדין, בהנחה שהעורר יורשע.

ה.

השאלה המהותית שהעלה בא כוח העורר, ושהטרידה אף אותי בהכנת התיק, היתה הטענה כי אין בשירות בתי הסוהר הסדר גמילה נאות למי שהם טעוני הגנה, ועל כן אינם באים באופן סדיר בקהל אסירים אחרים. בא כוח המדינה בדק באדיבותו לבקשתי, תוך הפסקה בדיון, טענה זו, וכן הוסיף ומסר הודעה משלימה בעקבות הדיון. כנמסר על-ידיו, קיימת בבית הסוהר אשמורת תכנית גמילה לאסירים טעוני הגנה (קיימת גם ב"ניצן" תכנית "טניס" – טיפול לנקיים מסמים). העורר מסר אמנם בדיון כי להבנתו המדובר במחלקה למי שהם נקיים מסמים; והוא עצמו מטופל, גם עתה במעצר, בתחליף סם. ואולם, בירורו של בא כוח המדינה, בהודעה המשלימה, העלה כי המחלקה הרלבנטית בכלא אשמורת קולטת גם אסירים שאינם נקיים מסמים אך חפצים בטיפול גמילה, בכפוף לקיום תנאים מסוימים (שלא נמנו). עם זאת, בתשובה לשאלתי נאמר כי אין במסגרת ריצויו של עונש מאסר אפשרות לשהיה במסגרת טיפולית (כגון קהילה טיפולית – א"ר) מחוץ לכתלי בית הסוהר.

ו.

(1) כאמור, העורר בעל עבר עשיר ועצם שיבתו למעשי שוד ימים ספורים לאחר שחרורו ממאסר, גם אם הכל מונע על-ידי הצורך בכסף לסמים, מחייב את בית המשפט להגן על הציבור - ולכן עליו להיות עתה מאחורי סורג ובריח. דומה שלא תיתכן מחלוקת על כך לעת הזאת. ואולם, לטווח ההמשך אין ספק, כי לאדם בן 37 (שהעיד על עצמו כי הוא מצוי בעולם הסמים מזה 23 שנים) יש צורך דחוף ככל הניתן בניסיון גמילה ממשי ועמוק, על מנת שהמשך חייו יהיה שונה (ואני רוצה לקוות לחסדי שמים לסיכוי לכך) מהדרך שבה יצאו לריק שנותיו עד הנה. איני רואה לעת הזאת, כשהמשפט ייערך בתוך זמן קצר מאוד, מקום לתסקיר מעצר. עם זאת אמרתי באולם לצדדים, כי באופן לא שיגרתי אציין את האמור באופן שיוכל להיות מובא, ככל שתהא הרשעה, בפני בית המשפט הדיוני לעניין גזר הדין; זאת כמובן מבלי להביע עמדה באשר לגזר הדין גופו. אם ייגזר דין העורר למאסר – שוב, איני קובע כל מסמרות – הדעת נותנת, כי ראוי יהיה לשקול תסקיר שירות המבחן, שבין השאר ידווח על נסיונות גמילה קודמים, אם היו; וכן תיבחן המלצה שהעורר יוצב בבית הסוהר אשמורת וייקלט, ככל הניתן, במחלקה לגמילה הקולטת גם טעוני הגנה נקיים מסמים. כפי שציין הסניגור, ואני שותף לכך, יש בזאת גם מתן סיכוי לעורר לחיים אחרים, טובים יותר, אך גם אולי ישחרר הדבר את הציבור מעול עבירותיו החוזרות, שבנסיבות הקיימות וללא שינוי מהותי - כמעט ברור שישובו ויישנו.

(2) לבסוף, כשלעצמי נראה לי – בלא קשר לתיק זה – כי ראוי שתינתן הדעת לאפשרות שגם מי שנדונו, יוכלו במסגרת ריצוי עונשם, במקרים המתאימים ולאחר תסקירי שירות המבחן ובדיקות קפדניות, לשהות בקהילות טיפוליות סגורות, כך שיורחקו מן הציבור, אך גם יזכו לטיפול ארוך טווח. אך דבר זה כמובן טעון בדיקה מהיבטים שונים, משפטיים, סוציאליים ובגדרי הגנה על הציבור, ואני מעלהו לשם עיון הרשויות.

(2) בנתון לאמור מעלה, איני נעתר לערר.