בש"פ 5555/10 אוהד זעפרני נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בתיק אחר הנשמע בפני בית המשפט המחוזי, בעובדותיו הודה, ובחודש אפריל 2010 נדחה הדיון לחודש ספטמבר 2010, לצורך הכנתו של תסקיר שיבחן את נסיבותיו של העורר והשפעתה של הרשעה על עתידו. בנסיבות אלו ההיגיון חייב כי העורר יקפיד בקלה כבחמורה, אולם המציאות היתה שונה בתכלית.

בכתב אישום נוסף שהוגש נגדו נטען, כי בחודש יוני 2010 הוא מכר לשוטר סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 231.07 גרם , ובביתו ורכבו נמצא סם נוסף מאותו סוג, במשקל כולל של כ- 505 גרם , וכן שלושה משקלים אלקטרוניים. עוד נטען, כי בשלושה מועדים נוספים מכר העורר לאחרים מנות של הסם. בגין כל אלה יוחסו לעורר עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקתו שלא לצריכה עצמית, ובית משפט השלום נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרו עד תום ההליכים. את השגותיו נגד אותה החלטה הביא העורר בפני בית המשפט המחוזי, ומשהערר נדחה הוא פנה בערר לבית משפט זה.

נדמה כי אין צורך להדגיש את חומרתן של העבירות שיוחסו לעורר, שהן לעצמן מקימות עילה למעצרו של נאשם גם קודם שהוכרע דינו. הדברים נכונים בבחינת קל וחומר בעניינו של מי שמעל באמונו של בית המשפט וניצל את ההפוגה במשפטו האחר כדי לבצע עבירות נוספות. שחרורו של נאשם מסוג זה מותנה במידת האמון שאפשר לתת בו, וחוששני כי במעשיו הוכיח העורר שהוא אינו ראוי לאשראי נוסף של אמון.

נוכח האמור, הערר נדחה.