בש"פ 5556/10 מדינת ישראל נ. סמיר גולאני

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בירושלים בתחילת חודש נובמבר 2009 נטען, כי ביום 28.10.09, בשעת לילה, תקף המשיב את אשתו, הפיל אותה לרצפה וחבל בה. כתוצאה מכך נגרמו לה שבר באפה וחבלות בחלקי גוף אחרים.

מאז הוגש כתב האישום חלפו תשעה חודשים, ועל כן עותרת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, מתוך כוונה לבדוק, באמצעות שרות המבחן, את אפשרות שחרורו. אולם בטרם נגיע לעניין זה ראוי להדגיש כי כתב-האישום בעניינו של המשיב הנו מצומצם ביותר – הן מבחינת מהותו והן במובן של מספר העדים אותם יש לשמוע. ועל כן תהיתי כיצד לא החלה עד היום שמיעתן של הראיות, שלא לדבר על סיומו של ההליך.

נוכח האמור שקלתי את האפשרות להורות על שחרורו של המשיב כבר עתה, אולם אם כך אנהג משמעות הדבר תהיה שאת מחדליה של מערכת המשפט אנו מניחים לפתחה של המתלוננת, והרי על פי גרסתה של זו, לה נמצאו ראיות לכאורה, נשקפת לה סכנה מידיו של המשיב אם יינתן לו להתהלך חפשי. לפיכך, ובלב כבד, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בשלושים ימים, במהלכם יניח שרות המבחן בפני בית משפט השלום תסקיר בו תיבחן חלופת המעצר אותה יציע המשיב. ככל ששרות המבחן יתקשה לעמוד במטלה זו עקב סד הזמנים, יהיה רשאי המשיב להביא את עניינו בדרך של עיון חוזר בפני בית משפט השלום, וזה יחליט אם לא הגיעה העת לשחררו בתנאים.

אני מחליט אפוא להאריך את מעצרו של המשיב ב-30 ימים, החל מיום 1.8.10 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 4129/09 של בית משפט השלום בירושלים, הכל לפי המוקדם.