בש"פ 5560/04 רונן שעיה נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין ביחד עם אחיו, אמיר שעיה, באשמת ביצוען של מספר עבירות, וביניהן עבירה של יבוא סם מסוכן מסוג קוקאין לישראל. נטען, כי העורר העוסק בכל ימות השנה בחלוקת דברי דואר, מסר לאחיו שיצא לחו"ל מענים פיקטיביים, אשר כולם נמצאים באזור החלוקה שלו. למענים אלה שלח האח מעטפות שנחזו כדברי דואר, אולם בפועל הכילה כל אחת מהן 40-25 גרם של סמים. בדרך זו הגיעו לישראל מספר ניכר של מעטפות, ואת כולן אסף העורר ואחר כך העבירן לשותף השלישי בקשר, יוסי עזוז.

העורר, שהודה בחקירתו כי נטל מהדואר את המעטפות ששיגר אחיו ומסרן לעזוז, התגונן בטענה כי לא ידע מה הכילו המעטפות. דא עקא, גרסה זו מעוררת תהיות הואיל ואם סבר העורר כי מדובר במשלוח כשר שאינו כרוך בעבירה, ההיגיון מחייב כי היה מנחה את אחיו לשגר את המעטפות למענו-שלו ולא למענים בדויים. הסבריו של העורר לכל אלה אינם מספקים, לפחות בשלב זה של ההליכים, ועל כן צדק בית המשפט המחוזי שעה שקבע כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת הנטען על ידה בכתב האישום. במצב זה השאלה הנוספת אשר חייבה מענה, היא אם יש בנסיבותיו של העורר מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר. על שאלה זו השיב בית המשפט בשלילה, ואינני סבור כי שגה בכך. לא נעלמה ממני העובדה כי אין לעורר עבר פלילי, אולם גם מי שעברו נקי ונותן את ידו ליבוא סמים לישראל, נוטל חלק בהפצתו של הנגע הממאיר, ועל כן הוא גם מעיד על עצמו כי סכנה רבה נשקפת ממנו לציבור.

הערר נדחה.