בש"פ 5569/00 מדינת ישראל נ. מאיר גנון

לפניי בקשה למעצר מחדש עד לתום ההליכים המתנהלים כנגד המשיב בת.פ. 129/93, בבית המשפט החוזי בחיפה.

1.ביום 11.6.93 הוגש כנגד המשיב ואחרים כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה, בת.פ. 129/93, המייחס להם עבירות סמים שונות, בהן ייבוא כמויות גדולות של חשיש והירואין ארצה, והכל בתקופה שבין דצמבר 1992 לבין מאי 1993. בצמוד לכתב האישום, הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (ב"ש 419/93) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בתום שנה, ובטרם נסתיימו ההליכים, האריך בית משפט זה (בש"פ 3114/94), מפי חברי השופט ת' אור, את מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים. בתום שלושה חודשים אלו, הגישה המדינה בקשה נוספת להארכת מעצר (בש"פ 4595/94) לבית משפט זה. חברתי, השופטת ד' דורנר, דחתה את הבקשה והורתה על שחרורו של המשיב בתנאים ובערובה. לאחר שחרור זה התקיימו עוד ששה-עשר דיונים בבית המשפט. לדיון האחרון לא התייצב המשיב מסיבה בלתי ידועה. בית המשפט נאלץ לבטל מספר דיונים עד שלבסוף, ביום 29.1.96, הודיע ב"כ המדינה כי המשיב נמלט מן הארץ. לאחר שהנאשם הנוסף בת.פ. 129/93, נפטר, ובהיעדרו של המשיב מן הארץ, הודיעה המבקשת על ביטולם של הדיונים שהיו קבועים בהליך הפלילי כנגד המשיב.

2.ביום 22.12.97, בעקבות מעצרו של המשיב בבלגיה, הגישה המדינה בקשה לבית משפט זה (בש"פ 7513/97) לעצור את המשיב לשבוע ימים מיד עם הגיעו ארצה, זאת עד להבאתו בפני שופט בית משפט זה לדיון בבקשה למעצרו לשלושה חודשים. ביום 25.12.97, הורה בית משפט זה, מפי חברי השופט א' מצא, על מעצרו של המשיב לשבעה ימים מיום כניסתו לישראל.

3.ביום 1.8.00 נכנס המשיב לתחומי מדינת ישראל ונעצר במועד זה מכוח צו המעצר שהוצא כאמור. בבקשה שלפני, מבקשת המדינה, להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים השבים להתנהל נגדו בת.פ. 129/93, אשר ישיבת תזכורת בו קבועה ליום 21.9.00. בבקשתה מציינת המדינה את חומרתן של העבירות המיוחסות למשיב. היא מציינת את המסוכנות הנובעת ממנו לציבור ואת החשש, שהתממש, כי המשיב ינצל את שחרורו ויימלט מאימת הדין. המדינה מציינת כי הגישה בקשה בבית המשפט המחוזי בחיפה לקביעת מועדים קרובים לשמיעת המשך המשפט התלוי ועומד נגד המשיב. על בסיס זה מבקשת המדינה לעצור את המשיב ל83- ימים נוספים או עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו, לפי המוקדם.

4.בדיון בפניי, הביע בא-כוח המשיב את התנגדותו להארכת המעצר. נימוקו העיקרי הוא כי עשרות עדים טרם העידו וכי אין כל סיכוי כי המשפט יסתיים תוך התקופה המבוקשת. כן הצביע בא-כוח המשיב על נסיבותיו האישיות של המשיב אשר הביאו אותו לברוח מן הארץ.

5.לא מצאתי בנימוקיו של בא-כוח המשיב יסוד כלשהו לדחות את בקשתה של המדינה להארכת המעצר. המשיב ברח מן הארץ ועיכב בכך את המשך המשפט בשנים רבות עד לשובו ארצה בדרך של הסגרה. בנסיבות אלה אין מנוס מלעצור את המשיב ולהבטיח בדרך זו את התייצבותו למשפט.

אי-לכך מעצרו של המשיב מוארך ב83- ימים נוספים החל ביום 8.8.00.