בש"פ 557/09 מדינת ישראל נ. בן גור אריה כליף

1.

זו בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.

2.

ביום 6.5.08 הוגש כתב אישום כנגד המשיב המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות וחבלה בכוונה מחמירה. נסיבות הארועים ברקע כתב האישום הן בתמציתן אלה: ביום 29.4.08 בילה המשיב עם אחרים במועדון באשדוד. בשעת לילה מאוחרת נסע המשיב עם האחרים למסעדה ולאחר מכן לשכונת מגוריהם. אחיו של המשיב אלירם כליף, נהג ברכב. המתלונן וחבריו הלכו אותה עת ברחוב בשכונת המגורים, והמתלונן הבחין ברכב בו נהג אלירם (בלא המשיב ויתר בני החבורה) במהירות רבה, וסימן לו להאט. אלירם עצר את הרכב, נסע לאחור והחל לתחקר את המתלונן למה הרים ידו. מיד לאחר מכן התקשר לאחיו המשיב וביקש אותו להגיע למקום. המשיב והאחרים הגיעו למקום רגלית והחלו לקלל ולגדף את המתלונן ולתקוף אותו ואת חבריו במכות. במהלך התקיפה, המשיב או אחד האחרים הפיל את המתלונן ארצה. אז נטל המשיב שבר זכוכית וחבט בו בראשו של המתלונן ופצע אותו. המתלונן וחבריו נמלטו מהמקום, והמשיב וחבריו רדפו אחריהם והמשיכו לתקוף אותם בבעיטות. בסופו של דבר, הצליח המתלונן להימלט, פונה לבית חולים וטופל באמצעים רפואיים.

3.

המשיב נעצר עד תום ההליכים בהסכמת בא כוחו. במסגרת הדיון נטען, בין היתר, כי למשיב עבר פלילי הכולל 7 הרשעות קודמות בעבירות שבל"ר, פריצות, הסגת גבול, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, הפרעה לשוטר, שיבוש מהלכי משפט, היזק לרכוש במזיד, ועוד. כן התברר כי ביום 28.4.08, יממה לפני הארוע נשוא ענין זה, נדון המשיב למאסר על עבירה של השתתפות בארוע אלים במסעדה באשדוד, בו תקף אנשים באגרופים וזרק חפצים, תוך שהוא אוחז בסכין. במסגרת הסדר טיעון באותו ענין נגזר עליו מאסר של 6 חודשים בעבודות שירות ועונשים נוספים, ובהם מאסר על תנאי והתחייבות להימנע מלעבור עבירות דומות. יום לאחר מכן ארעה הפרשה נשוא הליך זה.

4.

עד ליום 27.11.08 נשמעו רוב עדי התביעה ונקבעו שני מועדי הוכחות לחודשים ינואר ופברואר 2009, לסיום הוכחות התביעה ותחילת פרשת ההגנה.

5.

המדינה עמדה בבקשתה על מסוכנותו של המשיב, ועל החשש הכבד לשיבוש הליכים אם ישוחרר. על חשש זה יש ללמוד, לטענתה, מטיב העבירות המיוחסות לו בהליך זה, וכן לאור עברו הפלילי המכביד ונוכח העובדה המהותית שמועד הארוע העברייני המיוחס לו ארע יום אחד בלבד לאחר שנגזר עליו עונש מאסר בעבודות שירות ועונשים אחרים בגין ארוע אלימות אחר.

6.

ב"כ המשיב טוען כי ההליך השיפוטי מתארך ללא סיבה מיוחדת, ולפיכך יש לשחרר את מרשו לחלופת מעצר.

7.

ההליך השיפוטי בענין זה אכן מתארך בלא טעם מיוחד, מלבד, ככל הנראה, בשל גורם העומס הכללי המוטל על בית המשפט. מ דובר

במשפט ממוקד לארוע אחד שאינו מצריך עדויות רבות, ועל רקע זה הבקשה להאריך את מעצר המשיב מעבר לתשעת חודשי המעצר הקבועים בחוק אינה פשוטה.

מנגד, מ דובר

בנאשם שמסוכנותו לשלום הציבור עולה מדרך התנהלותו שאיננה יודעת גבולות וסייגים. מעשי הבריונות בהם הוא מעורב, הכרוכים בפגיעה פיסית חמורה באחרים מצביעים על מסוכנותו. מחמירה את המסוכנות העובדה כי לחובתו שורה של הרשעות פליליות קודמות. במיוחד בולטת העובדה כי הוא נשפט רק יום קודם לארועים נשוא האישום בעבירת אלימות אחרת ונענש, אך כל זאת ללא הועיל. העבירות הקודמות בהן הורשע כורכות גם עבירות נגד שוטרים ותקיפת עובדי ציבור, עובדות המעלות גם חשש לשיבוש מהלכי משפט ולהימלטות באם ישוחרר.

אלמלא משקלם הכבד של הנתונים בדבר מסוכנותו של המשיב והחשש כי שחרורו ישבש את מהלכי המשפט, היתה ההחלטה בדבר דחיית הבקשה להארכת המעצר קלה יותר. נתונים אלה מקשים על ההחלטה משיקולים של אחריות לאינטרס הציבורי ולשלום הציבור.

8.

בנסיבות אלה, ובהינתן השיקולים הנוגדים האמורים, אני מחליטה לקבל את בקשת המדינה ולהאריך את מעצר המשיב כמבוקש. יחד עם זאת יצויין כי אם לא תחול תפנית ממשית בניהול המשפט, אין להוציא מכלל אפשרות כי בחלוף 90 יום תקום הצדקה לשקול שחרור בחלופה, ומכל מקום עשויה להידרש התייחסות שירות המבחן לענין זה.

אני מורה, אפוא, על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 6.2.09 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.