בש"פ 5571/12 מדינת ישראל נ. מוסא מליחאת

1.

מונחת לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום החל מיום 1.8.2012, או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 13487-02-12 בבית משפט השלום בנצרת, לפי המוקדם.

2.

ביום 2.11.2011 הוגש נגד המשיב ושלושה אחרים (להלן: "האחרים") כתב אישום, המייחס למשיב ולאחרים עבירות של התפרצות לבניין וביצוע גניבה בנסיבות מיוחדות; קשירת קשר לפשע; שהיה בישראל שלא כדין; היזק במזיד לרכוש והסתייעות ברכב לביצוע פשע. לשותפיו של המשיב מייחס כתב האישום עבירות נוספות, שאינן מעניינה של בקשה זו.

על פי המתואר בכתב האישום, עובר ליום 3.9.2011 נכנסו המשיב והאחרים לישראל שלא כדין, תוך שהם מתכננים לפרוץ למפעל התכשיטים "עלה מגידו" (להלן: "המפעל") ולגנוב ממנו תכשיטים. ביום 4.9.2011 בחצי הליל התפרצו המשיב והאחרים למפעל, עקרו את סורג חלון השירותים, פרצו דלת ברזל בכלי פריצה וחתכו דלת סורג נוספת, בשעה שהם מנטרלים את מערכתם האזעקה. במסגרת פעולותיהם אלה, גנבו הנאשמים תכשיטים בשווי של 900,000 ₪, ואת מכשיר הטלפון של אחת מעובדות המפעל. לאחר מכן עזבו את המקום ברכב וברחו לכיוון יער בן שמן.

יחד עם כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצר המשיב ולמעצרם של האחרים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 23.11.2011 הורה בית משפט השלום בנצרת על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים (מ"ת 2872-11-11, כב' השופטת א' אימבר ). נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס אשמתם של המעורבים בפרשה, וכי "עסקינן במארג ראיות הנשזר טיפין טיפין עד לקבלת תמונה מלאה". באשר לעילת המעצר נקבע כי המדובר בעבירת רכוש בהיקף ניכר, אשר בוצעה בצוותא חדא תוך תכנון מוקדם ובהתארגנות משותפת. עוד הודגש כי המדובר בתושבי שטחים שחצו את הגבול ושהו בישראל ללא היתר. הוסף כי "עזות מצחם של המשיבים עת הקימו מחנה נסתר בלב ליבה של מדינת ישראל מלמדת על המסוכנות הנשקפת מן המשיבים ועל חשש ממשי כי במידה וישוחררו לא יתייצבו להמשך משפטם ו/או לרצוי עונשם". ביחס לחלופת מעצר קבע בית משפט קמא כי לא הוצגה כל חלופה קונקרטית היכולה לאיין את מסוכנותם של המשיבים.

3.

בדיון בבקשה הדגישה באת-כח המדינה כי התיק קבוע למתן הכרעת הדין לתאריך 12.9.2012. נתון זה לא היה ידוע בעת הגשת הבקשה להארכת מעצר, שכן המועד האמור נקבע אתמול. לגישת המדינה עובדה דיונית חדשה זו מחזקת את הבקשה. מהעבר השני, טענת הסנגור פשוטה והגיונה בצידה. בא כח המשיב פירט כי הסכים להגשת חומר רב על ידי המדינה במהלך ההליך העיקרי, ושכבר ביום 20.6.2012 הסתיים שלב הסיכומים. מוסיף הסניגור, ומפנה להוראה לפיה יש ליתן פסק דין תוך 30 יום ממועד הסיכומים, אולם בית משפט קמא לא עמד במועד זה.

המחוקק העניק לבית משפט זה שיקול דעת בשאלת הארכת מעצרו של נאשם

מקום בו חלפו למעלה מתשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום. בהתחשב בכך שהנסיבות מלמדות כי היה מקום להורות על מעצרו של המשיב על פי אמות המידה המחייבות, ולנוכח העובדה כי המועד להשמעת הכרעת הדין קבוע תוך פחות מ-45 יום, לא נראה כי בעת הזו יש מקום להורות על שחרור המשיב. בל נשכח כי המדובר באיזונים רגישים, והמעצר נועד גם להגן על האינטרס הציבורי.

בנסיבות אלו, הנני נעתר לבקשה ומורה כי מעצרו של המשיב יוארך מיום 1.8.2012 למשך 90 יום, או עד למתן פסק הדין בת"פ 13487-02-12 בבית משפט השלום בנצרת, לפי המוקדם.