בש"פ 5573/10 מוחמד דענה נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ר' כרמל), אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

ביום 29.6.2010 הוגש לבית המשפט השלום בירושלים כתב אישום נגד העורר ונגד נאשם נוסף, סאלח נימר (להלן - סאלח ), המייחס להם ביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת סמים שלא לשימוש עצמי ועסקה אחרת בסם. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 14.6.2010 קשרו הנאשמים קשר לבצע עסקה בסם. במסגרת הקשר, סוכם כי סאלח יגיע למקום עליו יורה העורר וייקח ממנו כמות מסוימת של סם מסוג קנבוס. בכתב האישום נטען, כי העורר ידע על מיקום הסם וטיבו יום קודם לכן, מאדם אחר שזהותו אינה ידועה. לפי המתואר בכתב האישום, ביום ביצוע העבירה הגיע העורר יחד עם אנשים נוספים ברכב מסוג מזדה לעיר רמלה. נטען, כי זמן קצר לאחר מכן פגש העורר את סאלח בתחנת דלק בקרבה למקום הימצאו של הסם. אז, נסעו השניים למקום המצאו של הסם, כאשר העורר נמצא ברכב מסוג וולבו ואילו סאלח נמצא ברכב מסוג פיאט. לפי הנטען, העורר הוא שכיוון את סאלח, אשר נסע אחריו, למקום המצאו של הסם באמצעות הטלפון. כאשר הגיעו הנאשמים לנקודה בה נמצא הסם, ירד סאלח מרכבו ואסף מהמקום כעשרה קילוגרמים של סם מסוג קנבוס. לאחר מכן, הורה העורר לסאלח כיצד לנסוע מהמקום וסאלח נסע בעקבותיו. בסופו של דבר, נתפס הסם ברכבו של סאלח.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 6.7.2010 קבע בית משפט השלום בירושלים, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום. בית המשפט הורה לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינו של העורר, נוכח העובדה כי הוא נעדר כל עבר פלילי. ביום 18.7.2010 הוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר. שירות המבחן נמנע ממתן המלצה לשחרור העורר לחלופת מעצר בבית הוריו. בתסקיר אמנם צוין כי מדובר בחלופה שהינה ראויה על פניה, אך לצד זאת נאמר כי לא ניתן לשלול את המסוכנות הנשקפת מהעורר. לפיכך, הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ערר שהגיש העורר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 22.7.2010. כעת, מבקש העורר להשיג על החלטות הערכאות הקודמות בעניינו. טענתו העיקרית הינה, כי לא קיים חומר ראיות ברמה הדרושה למעצרו עד תום ההליכים. זאת, בהתחשב בעובדה כי מעורבים אחרים בפרשה שוחררו לחלופת מעצר.

4.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שנאסף והוצג לי, מצאתי כי דין הערר להידחות. התשתית הראייתית הקושרת את העורר לביצוע המעשים המפורטים בכתב האישום מבוססת על שני מקורות עיקריים: האחד, עיקוב משטרתי אחרי העורר במהלך היום בו התרחשו האירועים נשוא כתב האישום. השני, האזנות סתר שבוצעו למכשיר טלפון סלולארי אשר נמצא בבעלות העורר ואף נתפס בחזקתו. בעיקוב נצפה העורר כשהוא יוצא מאזור ירושלים במכונית מסוג מזדה ונוסע לעיר רמלה, כאשר ברכב נמצאים עימו אנשים נוספים. כשהגיע לאזור מסוים בעיר רמלה נצפה העורר על ידי צוותי העיקוב כשהוא יורד מהמזדה ועובר לרכב מסוג וולבו. אותו רכב וולבו נסע בהמשך לאזור בו הוסתרו הסמים, כפי שתואר בעובדות כתב האישום. יצוין, כי כאשר נעצר העורר נסע הוא ברכב המזדה לאחר שחזר אליו. העורר חולק על זיהויו כמי שעבר מרכב המזדה לוולבו. לטענת העורר, בדו"ח העיקוב נכתב כי האדם שיצא מהמזדה ועבר לוולבו לבש חולצה כחולה, בעוד שהעורר לבש באותו יום חולצת פסים. ואולם, זיהויו של העורר כמי שעבר בין הרכבים לא מבוסס על צבע החולצה שלבש אלא על תמונה של העורר שהייתה בידי צוות העיקוב. עוד יוער, כי בעת מעצרו של העורר לבש הוא חולצה ובה פסים בצבע לבן וכחול כהה. לפיכך, אין סתירה מובהקת בין תיאורו בדו"ח העיקוב לבין לבושו. משכך, אין מקום לקבל בשלב זה את טענות העותר נגד זיהויו כמי שעבר לרכב הוולבו.

5.

מעבר לכך, כפי שצוין, חומר הראיות הגולמי נגד העורר כולל גם האזנות סתר לשיחות שבוצעו ממכשיר הטלפון הסלולארי שלו, אשר נתפס בחזקתו ביום האירועים נשוא כתב האישום. בשיחות אלה נשמע העורר מנחה את סאלח באשר לאופן הנסיעה למקום איסוף הסם. בנוסף, עיון בתמלילי שיחות מוקדמות יותר ממכשיר הטלפון של העורר מעורר חשד כי הלה מעורב בעסקת הסמים. זאת, שכן בשיחות אלה מדובר על חומר "ירוק", על מחירו, ועל כך שניתן יהיה לבחור "10 מתוך 20". לכאורה מדובר בשיחה קונספירטיבית. כזכור, במכוניתו של סאלח נתפסו 10 קילוגרמים של סם. מתברר, כי בזירת האירוע נותרו 10 קילוגרמים נוספים. העורר אמנם טוען כי לא הוא זה אשר ערך את השיחות, אך חומר הראיות הגולמי כולל חוות דעת של מחלק האזנות הסתר במשטרה לפיה קולו של הדובר בשיחות זהה לקולו של העורר. נוכח כל האמור, התרשמתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, הקושרת את העורר למעשים המיוחסים לו בכתב האישום. בהקשר זה יצוין, כי העורר עצמו לא סיפק כל הסבר המניח את הדעת לאירועי אותו יום ולעובדת נסיעתו לרמלה.

6.

נוכח קיומן של ראיות לכאורה ברמה מספקת, אינני רואה מקום להתערב בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות בדבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים. אמנם, לעורר אין כל עבר פלילי. נתון זה פועל, כמובן, לטובתו. ואולם, לעורר מיוחסת מעורבות בעסקת סמים בהיקף משמעותי. מעשים אלה מלמדים על מסוכנות ברורה הנשקפת מהעורר. אין מקום לשימוש בחלופה אף בהתחשב בעובדה כי שירות המבחן לא המליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר. בהחלט ייתכן שתסקיר בעל אופי שונה היה מוביל לשחרור לחלופה. יוער, כי אף בעובדה שמעורבים אחרים בפרשה שוחררו לחלופת מעצר אין בנסיבות העניין כדי להצדיק את שחרורו של העורר. לטענת באת-כוח המשיבה, שחרורם של אותם מעורבים נבע, בין היתר, מכך שחומר הראיות בעניינם היה ברמה נמוכה יותר. משנמצא כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר, הרי שבנסיבות העניין אין מקום להורות על שחרורו.

7.

אשר על כן, דין הערר להידחות וכך מוחלט.