בש"פ 5574/04 מדינת ישראל נ. שי עקירו

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977. על פי הנטען, בוצע הרצח על רקע חוב כספי בסך 30,000 ש"ח שחב המנוח למשיב. כן נטען, כי לאחר שהשניים בילו בחתונה של חבר משותף, הסיע המשיב את המנוח ברכבו לבית העלמין בחולון, שם ירה בראשו חמישה כדורי אקדח ובכך גרם למותו.

עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. היא טענה כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב למעשה הרצח, וביניהן כתמים מדמו של המנוח שהתגלו ברכבו של המשיב ועל חולצתו, וכן התנהגותו המפלילה של המשיב אשר מסר בחקירתו גרסה מרובה בסתירות, לפיה נחטף המנוח על ידי אלמונים זמן קצר לאחר שהשניים עזבו את החתונה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, לאחר שמצא כי עוצמתן של הראיות העומדות לחובת המשיב אינה מצדיקה מעצר, בין היתר, עקב קיומו של הסבר חילופי סביר להימצאותם של כתמי הדם ברכב ועל החולצה, וכן היעדר מניע של ממש. על החלטה זו עררה המדינה, ובית משפט זה קיבל את הערר והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

עתה, משחלפו תשעה חודשים מאז הוגש כתב האישום, עותרת המדינה להארכת מעצרו של המשיב, מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. נטען, כי משפטו של המשיב מתנהל בקצב סביר והוא נמצא בשלב מתקדם, ומאידך, כרוכה בשחרור המשיב סכנה. מנגד, טען בא-כוחו המלומד של המשיב, עו"ד ח' אוחנה, כי הסמכות המעוגנת בסעיף 62 מיועדת למקרים חריגים שעניינו של המשיב אינו נמנה עליהם.

כבר נפסק לא אחת, כי השימוש בסעיף 62 לחוק המעצרים הוא החריג ולא הכלל, באשר זה האחרון, הכלל, קבוע בסעיף 61 לחוק, לאמור, משפטו של נידון הנתון במעצר, יסתיים תוך 9 חודשים מיום הגשתו של כתב האישום. העולה מכך הוא, שבבקשה מן הסוג המונחת בפני נדרש בית המשפט להכריע בשאלה אם נכון להוסיף ולהעדיף את אינטרס הציבור על זכותו של המשיב לחירות, וסבורני כי בנסיבותיו של התיק הנוכחי נכון להשיב על שאלה זו בחיוב.

למשיב מיוחסת עבירת רצח, וכאמור, מצא בית משפט זה כי יש בראיות המדינה כדי להצדיק את מעצרו עד לסיומם של ההליכים. מפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא עולה, כי השיהוי במשפט נבע לא רק מחמת יומנו העמוס של בית המשפט, אלא גם עקב יומנו העמוס של בא-כוח המשיב אשר התקשה להתאים את עצמו למועדים נוספים שהוצעו לו בישיבת יום 8.12.03. כך או כך, נראה כי משפטו של המשיב הגיע לשלב מתקדם, ואפשר שבשתי הישיבות אשר נקבעו בחודש אוגוסט תסתיים פרשת התביעה וגם תחל פרשת ההגנה. עם זאת, גם ברור לי כי במועדים אשר קבע בית משפט קמא לתיק זה לא יהיה די, ואפשר גם שבקשת המעצר הנוכחית לא תהיה האחרונה מסוגה בתיק זה. את המצב הזה יש להשתדל למנוע, שאם לא כן יהיה מקום לשוב ולבחון את שאלת המשך מעצרו של המשיב.

אני נעתר אפוא לבקשת המדינה, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 21.6.04, או עד למתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת.פ. 1154/03, הכל לפי המוקדם.