בש"פ 5575/22 מדינת ישראל נ. יוסף מזרחי

1.

לפניי בקשה רביעית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: החוק ). במסגרת הבקשה, עותרת המבקשת (להלן: המדינה ) להאריך את מעצרו של המשיב לפרק זמן של 90 ימים החל מיום 29.8.2022 או עד למתן פסק דין בת"פ 11739-03-21 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 5.3.2021 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום נגד המשיב ונגד נאשם נוסף. כתב האישום מייחס למשיב עבירות של סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין; סחר בנשק; נשיאת נשק ותחמושת; ועבירה של קשירת קשר לייבא או לסחור בנשק או לבצע עסקה אחרת הכרוכה במסירת החזקת נשק לזולת, בין בתמורה או שלא בתמורה, ללא רשות על פי דין לעשות כן. לפי הטענה, המשיב מכר יחד עם אדם נוסף נשק וסמים לסוכן משטרתי מוסווה (ביחס לתיאור העבירות המיוחסות למשיב, ר' ס' 2 להחלטת כב' השופטת י' וילנר מיום 2.6.2022 [נספח כ"ה לבקשה, להלן: ההחלטה מיום 2.6.2022 ]).

3.

יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. לבית המשפט המחוזי הוגש תסקיר של קצין מבחן, שפירט את עברו הפלילי של המשיב ואת הסכנה שנשקפת ממנו. שירות המבחן מצא כי אין אפשרות לשלב את המשיב במסגרת טיפולית סגורה, ולפיכך הומלץ כי המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים. לאחר הגשת התסקיר המקורי, הוגשו לבית המשפט תסקירים משלימים נוספים בהם צוין כי אף שהמשיב עמד בקשר עם גורמי רווחה וטיפול – הוא התקשה להימנע מביצוע עבירות ומצריכת סמים. כן תואר סירובו של המשיב להשתלב במרכזי גמילה. לאור כל האמור לעיל, המליץ שירות המבחן פעם נוספת על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ביום 2.5.2021 הורה בית המשפט המחוזי על מעצר המשיב עד לתום ההליכים. ביום 3.10.2021 הגיש ב"כ המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה למעצר עד תום ההליכים. בעקבות בקשה זו, הוגש תסקיר נוסף מטעם שירות המבחן, ואף בו הומלץ על המשך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בסיכומו של דבר, הבקשה לעיון חוזר נדחתה.

4.

במקביל, ולאור התארכות ההליכים בעניינו של המשיב, הגישה המדינה מספר בקשות לבית משפט זה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים. בהחלטתו מיום 14.11.2021, האריך בית משפט זה (כב' השופט יצחק עמית ), את מעצרו של המשיב, בהסכמתו, ב-90 ימים (החל מיום 2.12.21) או עד למתן פסק דין בעניינו. ביום 6.3.2022 החליט בית המשפט (כב' השופט אלכס שטיין ) להאריך את מעצרו של הנאשם ב-90 ימים נוספים, ובהחלטה מיום 2.6.2022 (מפי כבוד השופטת יעל וילנר ) הוארך מעצרו ב-90 ימים נוספים. בהחלטה זו, נקבע כי " מסוכנותו של המשיב עולה מעצם טיבן של העבירות המיוחסות לו, המקימות חזקת

המסוכנות, וזאת בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(3) ל חוק המעצרים . כמו כן, כפי שציינה המבקשת, מסוכנותו הברורה נלמדת אף מהתמשכות המעשים על-פני תקופה של כחצי שנה; עברו הפלילי של המשיב; העובדה שמיוחסות למשיב הן עבירות סמים והן עבירות נשק; והתרשמות שירות המבחן כי קיים סיכון גבוה מצד המשיב להמשיך ההתנהלות העבריינית, והימנעות שירות המבחן מלהמליץ על שחרור המשיב ממעצר ". בקשה שהוגשה לבית המשפט העליון לעיון חוזר בהחלטה מיום 2.6.2022

נדחתה ביום 28.6.2022.

בה בעת, ביום 13.6.2022 הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטתו להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים. גם בקשה זו נדחתה. המשיב חזר בו מערעורו לבית משפט זה על החלטה זו.

טענות הצדדים בערר

5.

המדינה תיארה בבקשה את השתלשלות העניינים בהליך העיקרי.

היא ציינה בהגינותה כי בישיבת ההוכחות האחרונה בתיק שהתנהלה ביום 8.6.2022, הביע בית המשפט המחוזי מורת רוח לאור אי-התייצבותו של עד מטעמה. המדינה ציינה כי ההליך מצוי כעת בשלב ההוכחות, וכי ישיבת הוכחות קבועה ליום 11.9.2022 בה אמורים לבוא על סיומם פרשת התביעה, ההגנה וסיכומים.

לטענת המדינה, נשקפת מהמשיב סכנה רבה, הנלמדת מהעבירות בהן הוא מואשם ומעברו הפלילי. זו אף הייתה מסקנתו של שירות המבחן בעניינו של המשיב. לאור המסוכנות הנשקפת מן המשיב ולאור התקדמות ההליך העיקרי בעניינו, סבורה המדינה כי יש לקבל את הבקשה. המדינה ציינה כי היא אינה מתעלמת מן הביקורת שהביע בית המשפט המחוזי נגד התנהלותה בהליך, ואולם משנקבע מועד קרוב לשמיעת ההוכחות עד תומן ולשמיעת סיכומי הצדדים, יש להניח כי ההליך קרוב לסיומו.

בישיבת יום 24.8.2022 חזר ב"כ המדינה בעל פה על עיקרי טענותיו. הוא הבהיר כי לישיבה הקבועה ליום 11.9.2022 אמור להתייצב עד התביעה האחרון וחזר והדגיש את המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, שעולה ממכלול ההחלטות הקודמות כמו גם מ-6 תסקירים שונים שהוכנו בעניינו.

6.

ב"כ המשיב התנגד לבקשה. לגישתו, ההליך לא עתיד להסתיים ביום 11.9.2022 כפי שצופה ב"כ המדינה (וכפי שנצפה גם בעבר, עת ניתנה ההחלטה מיום 2.6.2022). ב"כ המשיב הבהיר כי ההליך היה אמור להסתיים עוד בישיבת שנקבעה ליום 8.6.2022

ואולם העד מטעם המדינה, קצין משטרה, בחר לא להגיע לדיון מאחר שהיה בנופש. הוא הוסיף כי המשיב ניהל את הדיון ביעילות מרבית, וגם בית המשפט עשה הכול כדי לסיים את הדיון מבלי להידרש לאורכה. מי שסיכל את האפשרות הזו הייתה המדינה.

עוד עתר ב"כ המשיב כי בית המשפט יורה על קבלת תסקיר נוסף של שירות המבחן בעניינו של מרשו. הוא טען כי מאז שנערך התסקיר האחרון חלף פרק זמן של 8 חודשים; כי מרשו נקי מסמים במשך תקופה של למעלה משנה בה הוא שוהה במעצר; וכי הוא מבקש שיינתן לכן תסקיר הנוגע למצבו הנוכחי ולבקשתו להפנות אותו להליך טיפולי. הוא אף ציין כי ישנן מחלוקות עובדתיות בין המשיב לבין שירות המבחן.

7.

ב"כ המדינה התנגד לבקשה זו. הוא חזר וטען כי ניתנו בעניינו של המשיב 6 תסקירים של שירות המבחן, וכי על כל פנים, אין מקום להעלות את הבקשה ביחס לאפשרות להגשת תסקיר נוסף במסגרת בקשה להארכה נוספת של תקופת המעצר.

דיון והכרעה

8.

כידוע וכפי שנקבע בפסקי דין רבים, במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק, על בית המשפט לערוך איזון בין זכותו של הנאשם לחירות כל עוד לא הורשע, לבין שמירה על האינטרס הציבורי. איזון זה צריך להביא בחשבון בין היתר את פרק הזמן שבו שוהה הנאשם במעצר, את מידת המסוכנות הנשקפת ממנו, את חומרת העבירה המיוחסת לו ואת קצב התקדמות ההליך.

עוד נפסק כי ככל שתקופת המעצר מתארכת, נעה נקודת האיזון לעבר זכותו של הנאשם לחירות. לכן, עם התארכות ההליכים ובשים לב למכלול השיקולים הללו, בית המשפט רשאי לבחון את האפשרות להורות בשלב מסוים על המרת המעצר בחלופת מעצר (ר' למשל בש"פ 9567/17 מדינת ישראל נ' פלוני , פס' 8 (19.12.2017); בש"פ 8769/18 מדינת ישראל נ' ותד , פס' 8 (2.1.2019)).

9.

במקרה דנן ניתנה כאמור ההחלטה מיום 2.6.2022 בבקשה להארכת המעצר השלישית מכוח סעיף 62 לחוק. בהחלטה זו קבע בית המשפט כי יש להאריך את המעצר לאור מסוכנותו של המשיב ולאור העובדה כי ההליך העיקרי בעניינו מצוי בישורת האחרונה. זאת מאחר שפרשת ההגנה ושמיעת הסיכומים קבועים ליום 8.6.2022.

בהמשך, ביום 28.6.2022, ניתנה על ידי השופטת וילנר החלטה נוספת הנוגעת לכך שעד התביעה שהיה אמור להתייצב לדיון שנקבע ליום 8.6.2022 – לא התייצב אליו. בהחלטה זו נקבע כי אף שראוי היה כי המדינה תציין בדיון כי ספק אם עד התביעה יתייצב לישיבה שנקבעה בבית המשפט המחוזי, אין בכך כדי לשנות את התוצאה של ההחלטה מיום 2.6.2022. זאת לאור " לאור הדברים המפורשים שנכתבו בהחלטה [מיום 2.6.2022] לעניין המסוכנות הנשקפת מהמשיב, בשים לב לעברו הפלילי, חומרת העבירות המיוחסת לו, וההתרשמות של שירות המבחן כי קיים סיכון גבוה להמשך ההתנהלות העבריינית המיוחסת לו, מחד גיסא, ומאידך גיסא, השלב האחרון בו מצוי התיק העיקרי " (ר' ההחלטה מיום 28.6.2022, נספח כ"ז לבקשה).

כל הנימוקים שנזכרו בהחלטה מיום 28.6.2022 שרירים וקיימים אף עתה – כך לגבי מסוכנותו של המשיב, חומרת העבירות והסיכון הגבוה הנובע מהעבירות האמורות. העובדה שעד התביעה שהיה אמור להתייצב לישיבת יום 8.6.2022 לא עשה כן – הייתה ידועה אף היא לבית המשפט בעת שניתנה ההחלטה האמורה. חרף זאת הוא לא ראה לנכון – כפי שעולה מההחלטה כפי שצוטטה לעיל – לחזור בו מהחלטתו. לכן, לעובדה שעד התביעה לא התייצב לישיבת יום 8.6.2022 אין מקום לתת משקל במסגרת ההחלטה הנוכחית – שכן היא כבר נלקחה בחשבון על ידי בית משפט זה בהחלטה קודמת.

10.

ההבדל היחיד בין הסיטואציה שעמדה בפני בית המשפט בעת מתן ההחלטות מיום 2.6.2022 ו-28.6.2022 הוא חלוף הזמן מאז שניתנו החלטות אלה ועד היום. נושא זה הוא בעל משמעות כאשר נשקלת בקשה להארכת מעצר מכוח ס' 62 לחוק, כפי שהובהר לעיל. ואולם במקרה דנן אינני סבורה – לאור מכלול האמור לעיל, כי די בחלוף הזמן הזה כדי להביא לשחרורו של המשיב ולו גם בתנאים מגבילים.

בהקשר זה יש לציין כי בית המשפט קמא חזר וקבע מועד קרוב נוסף לסיום ההליכים. מדבריו של ב"כ המשיב עולה כי המשיב ניהל את ההליכים ביעילות, וכי גם בית המשפט המחוזי עשה הכול כדי לסיים את הדיון בלא להידרש לאורכה. בנסיבות אלה יש לקוות כי במועד שנקבע לסיום ההליכים – 11.9.2022, ההליכים אכן יסתיימו, באופן שהמדינה לא תידרש לבקשת אורכה נוספת.

11

בשולי הדברים אציין כי ב"כ המשיב עתר במהלך הדיון בפניי כי בית המשפט יורה על קבלת תסקיר נוסף של שירות המבחן בעניינו של מרשו לאור חלוף הזמן מאז ניתן התסקיר האחרון. אינני נדרשת לבקשה זו. ככל שב"כ המשיב סבור כי בשלה העת להגישה, הוא יוכל כמובן לפנות לבית המשפט המחוזי אשר יחליט בבקשה בהתאם למכלול נסיבותיה.

12.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה כמבוקש בה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 29.8.2022 או עד למתן פסק דין בת"פ 11739-03-21 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.