בש"פ 5576/06 מדינת ישראל נ. איליה צרבץ

בקשה עשירית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום אשר ייחס לו ולאחד, עלי אבו סמור (להלן: עלי) שתי עבירות רצח תוך ביצוע עבירה אחרת, חטיפה לצורך סחיטה וקשירת קשר לביצוע פשע. לפי כתב האישום, בחודש אוגוסט 2003 קשרו המשיב ועלי קשר עם אחד חמד דבסאן (להלן: חמד) לחטוף את מחמוד עואוודה, לצורך סחיטת כספים מידי המתלונן, אביו של מחמוד. ביום 12.8.2003 בשעה 12:30 לערך אספו המשיב, עלי וחמד את מחמוד ברכב שכור שהיה ברשות המשיב. מחמוד סבר שהארבעה נוסעים לפגישה עסקית הקשורה בעסקי אביו אולם אליבא דאמת הסיעו אותו המשיב וחבריו למערה הממוקמת בסמוך ליישוב רהט. כהשגיעו למקום היכה חמד את מחמוד ואז קשרו אותו השלושה והותירו אותו במערה.

2.

אחר הדברים הללו התקשר המשיב למתלונן ודרש ממנו סך מאה אלף שקלים בתמורה לשחרור בנו. במשך אותו יום וכן ביום שלמחרת ניהלו המשיב וחבריו מספר שיחות עם האב בהן חזרו על דרישותיהם והשמיעו איומים להרוג את מחמוד.

3.

ביום 14.8.2003 התגלתה גופתו של מחמוד במערה. מותו נגרם עקב התייבשות או עקב חנק כתוצאה מן התנוחה בה היה קשור. חמד התאבד במהלך תקופת חקירתו. ביום 27.8.2003 הוגש כתב אישום ובצידו בקשה כי שני הנאשמים שנותרו בחיים ייעצרו עד לתום ההליכים. ביום 29.9.2003 החליט בית המשפט המחוזי באר-שבע על מעצר עד תום ההליכים כמבוקש אולם בקשה שהגיש עלי לבית משפט זה ביום 27.10.2003 לשחרור ממעצר התקבלה ומאז הוא חופשי. המשיב נשאר במעצר, אך הישיבה נדחתה ללא הסבר.

4.

מעצרו של המשיב הוארך עד כה תשע פעמים, בכל הפעמים הייתה הארכת המעצר בהסכמת סניגורו. עוד

ביום 4.5.2004 הסתיימה פרשת התביעה. ביום 17.6.2004 נדחתה טענתו של המשיב לפיה "אין להשיב לאשמה". לאחר מכן נערכו ארבע ישיבות בהן העידו המשיב ועלי. המשך המשפט נדחה על מנת לאפשר להגנה להביא עדים מטעמה. ביום 28.6.2005 הביאה ההגנה עד מטעמה. ביום 29.11.2005, לאחר דחיות נוספות, הביאה ההגנה עדות נוספת (עדות מומחה) אולם במועד זה שוחררה מייצוג באת כוחו של המשיב והדבר הצריך דחיה נוספת. לבקשת באי כוחו החדשים של המשיב אשר ביקשו להעיד ארבעה עדים נוספים ניתנו דחיות נוספות. ביום 25.4.2006 נשמעו העדים האחרונים מטעם ההגנה אולם אז ביקש עלי להביא עד נוסף מטעמו. נקבע כי עד זה יעיד ביום 2.5.2006 וביום זה הסתיימה פרשת ההגנה. מטעמי בית משפט נגרמה דחיה נוספת. סיכומי התביעה נשמעו ביום 11.6.2006 סיכומי ההגנה מתוכננים היו להישמע ביום 11.7.2006.

טענות המבקשת

5.

המבקשת מפנה לחומרת המעשים המיוחסים למשיב המעידים על מסוכנותו וכן לאורך המאסר הצפוי לו אם יורשע - המעיד על קיומו של חשש כי ינסה להתחמק מהליכי משפט. כן מפנה המבקשת לכך שעיקר התמשכות ההליכים נובעת מאופן ניהול המשפט על ידי המשיב ללא כל הפרעה או התערבות מצידה.

טענות המשיב

6.

המשיב בתגובתו בכתב מיום 11.7.2006 מפרט באריכות טעמים לפיהם התמשכותם הרבה של ההליכים עד כה אינם דווקא באשמו של המשיב אלא ישנה לכך תרומה לא מבוטלת גם של הנאשם הנוסף איתו בתיק, של המדינה ושל ההרכב השומע את התיק. כמו כן מדגיש המשיב כי כך או אחרת צפויה כנראה עוד התמשכות בשמיעת התיק בגין פגרת הקיץ. טענה נוספת של המשיב, אשר גם אם נכונה אין לי בטחון כי היא מועילה, היא שאם יפסק דינו לשבט, יידרשו בוודאי חודשים נוספים לגזירת דינו.

7.

לגופו של עניין טוען המשיב שניים: הפליה בינו לבין חברו עלי אשר שוחרר זה מכבר וכרסום בחומר הראיות נגדו. הפלייה - לפי שהראיות שהובאו כנגדו חלשות יותר מן הראיות נגד עלי, זאת במיוחד לאור כך שהעדויות שנשמעו עד כה בבית המשפט מתיישבות עם גרסתו של המשיב ומחזקות את הראיות כנגד עלי. כרסום שכן ההנחה תחתיה פועלת כעת התביעה היא כי המנוח נפטר כתוצאה מכך שחמד חנק אותו ולא כתוצאה מן התנוחה בה היה כפות. טענת המשיב היא כי שינוי זה בתפיסה את עובדות המקרה צריך אף הוא להוביל לזיכוי של המשיב מעבירת הרצח.

8.

את עיקר טענותיו על פה הקדיש בא כוח העורר דהיום עו"ד שקלאר למעין חזרה כללית על הסיכומים שהוא עתיד להשמיע בפני בית המשפט המחוזי, והכל כמטרה לשכנעני כי ישנו כירסום משמעותי בחומר הראיות וכתוצאה מזה נמצא מרשו מופלה לרעה כלפי הנאשם האחר. הוא עמד גם על כך שברגע האחרון בוטל המועד לסיכומי ההגנה מסיבות שלא הודעו לצדדים, וטרם נקבע מועד חדש.

9.

לנסיונו זה של עו"ד שקלאר לסכם את התיק בפני, במקום בערכאה המתאימה אין מקום במסגרת הליך לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות – אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996. כך הוא גם אם הדבר נעשה תחת כנפי טענת ההפליה. תיאורטית ניתן לעשות כך במסגרת בקשה לעיון חוזר המוגשת לבית המשפט המחוזי. בשל "כרסום" בחומר הראיות. "תיאורטית" מפי שהטעם בכך בשלב זה מוטל בספק. אכן, בוטל מועד לשמיעת הסיכומים, אך חזקה על בית המשפט כי היה טעם מוצדק לדבר.

10.

בדיקת התמונה הכוללת מעלה כי הסיבה המרכזית להשתהות במשפט זה נעוצה בהגנה. בנסיבות אלה, ומשהתיק עומד בפני סיכומי ההגנה אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצר ב-90 יום החל מיום 16.7.2006 או עד למתן פסק דין במשפטו של המשיב.