בש"פ 5579/11 וליד עספור נ. מדינת ישראל

העבירה העיקרית בענייננו היא ניסיון שוד של אקדח ובפנינו, מחד, ערר של הנאשם על החלטה המותירה אותו במעצר עד תום ההליכים (החלטת בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט רון שפירא ) מיום 17.7.2011 במ"ת 2877-11-10) , ומנגד, בקשת המדינה להאריך המעצר ב-90 יום נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) .

1.

ביום 2.11.2010 הוגש כנגד העורר בבש"פ 5579/99 והמשיב בבש"פ 5508/11 (להלן: העורר ) כתב אישום המייחס לו עבירות של נסיון שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיפים 25 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); איומים לפי סעיף 192 בצירוף סעיף 29 לחוק; הדחה בחקירה לפי סעיף 245 בצירוף סעיף 29 לחוק; פריצה לרכב לפי סעיף 413ו בצירוף סעיף 29 לחוק; גניבת רכב לפי סעיף 413ב(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

2.

על פי המתואר באישום הראשון בכתב האישום, ביום 24.3.2010, בסמוך לשעה 17:45 פרצו העורר ואחר (להלן: השותף ) לרכב מסוג רנו קנגו (להלן: רכב

הרנו ), שחנה בכפר כאבול, נסעו איתו לאורך כביש 70 לכיוון טמרה ועצרו את הרכב במרכז הכביש באופן שלא יאפשר מעבר מכוניות נוספות. למקום הגיע אשרף אל רחמאן (להלן: המתלונן ), בדרכו לעבודה כמאבטח, כשהוא נושא עמו נשק ברשיון לצרכי עבודתו. המתלונן נאלץ לעצור את רכבו בשל חסימת הכביש, או-אז איימו השניים על המתלונן, כיוונו אליו אקדח ודרשו ממנו את אקדחו, בעודם רעולי פנים. המתלונן הוציא את אקדחו מנרתיקו על מנת למסרו, אולם באותו רגע הגיע רכב נוסף שעצר מאחורי רכבו של המתלונן והלה, שהתבלבל, לחץ על דוושת הדלק ברכבו והתנגש ברכב הרנו שמנועו כבה. העורר והשותף השני איימו על המתלונן שיהרגוהו אם יאמר דבר למשטרה, ובעודם מנסים להתניע את רכב הרנו, המתלונן נמלט מהמקום.

על פי המתואר באישום השני, כחצי שנה לאחר מכן, ביום 3.10.2010, הגיעו שוטרים לביתו של העורר על מנת לעכבו. משלא מצאוהו בבית, מסרו לידי בני משפחתו טופס הזמנה לסור למשטרה (להלן: טופס ההזמנה ). בהמשך אותו יום אותר העורר בכפר כאבול שהוא נוהג ברכב מסוג הונדה. כשהתקרבו אליו השוטרים עצר את רכבו והחל להימלט רגלית מהמקום. שוטר שרדף אחריו קרא לו לעצור, אולם העורר המשיך במנוסתו ועקבותיו אבדו. טופס ההזמנה נמצא מאוחר יותר בתוך רכב ההונדה.

3.

בהחלטתו מיום 11.11.2010 הורה בית משפט

קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה, וכי העבירות בהן מואשם העורר מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. נקבע כי אין להסתפק בחלופת מעצר מאחר שהשותף לניסיון השוד טרם אותר, וכי אם יאותר השותף יהיה בכך שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

4.

השותף לא אותר, וביום 19.12.2010 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בנימוק שמאז מעצרו לא נעשה די על מנת לאתר את השותף. הבקשה נדחתה בהחלטת בית משפט קמא מיום 26.12.2010 מן הטעם שלא חל שינוי בנסיבות ולא חלף זמן ניכר מאז ניתנה החלטתו מיום 11.11.2010.

5.

חלפו חודשים נוספים, השותף טרם אותר, וביום 22.5.2011 הגיש העורר בקשה נוספת לעיון חוזר, בטענה שלא נעשתה כל פעולת חקירה על מנת לאתר את השותף; כי פרשת התביעה עומדת להסתיים; וכי יש כרסום של ממש בעוצמת הראיות נגדו.

בהחלטתו מיום 13.6.2011 קבע בית משפט

קמא כי לא חל כרסום בראיות לכאורה. עם זאת, נקבע כי עילת המעצר העיקרית, קרי, החשש מפני השפעת שחרורו של העורר על איתור השותף, אינה יכולה לעמוד, בהיעדר פעולות חקירה בעניין זה מאז מעצרו של העורר. מה עוד, שרוב עדי התביעה כבר העידו כך שפג החשש להשפעה על עדים. לכך יש להוסיף כי ההליכים בעניינו של העורר יתמשכו ככל הנראה אף מעבר לתשעה חודשים. לאור זאת, הורה בית המשפט לשירות המבחן לערוך תסקיר מבחן בו ייבחנו חלופות מעצר שיוצעו על ידי העורר, כאשר על חלופת המעצר להיות מרוחקת לפחות 50 ק"מ מזירת ביצוע העבירות ומקום מגורי המתלונן והעדים העיקריים, בפיקוח של לפחות שלושה מפקחים ללא עבר פלילי, בגיבוי איזוק אלקטרוני, ובצירוף בטוחות כספיות משמעותיות ביותר.

6.

תסקיר המבחן בעניינו של העורר התקבל ביום 12.7.2011, וממנו עולה כי מאחר שהוצעה חלופת מעצר בבית אחותו בכפר שעב, שאינו מרוחק 50 ק"מ מהכפר כאבול, לא נבחנה חלופה זו.

בהיעדר חלופה מתאימה, הורה בית המשפט

בהחלטתו מיום 17.7.2011 כי העורר יישאר במעצר.

7.

על החלטה זו נסב הערר שבפניי.

בעררו חזר העורר וטען לכרסום בראיות התביעה, ולחילופין, כי הגיעה העת לשחררו לחלופת מעצר, אלא שנבצר ממנו להציע חלופה המרוחקת 50 ק"מ מכאבול.

8.

ביום 2.8.2011 חלפו כבר תשעה חודשים מאז הוגש כתב האישום כנגד העורר, ומכאן בקשת המדינה להארכת מעצרו ב-90 יום נוספים. במהלך החודשים שחלפו נשמעו תשע ישיבות הוכחות, במהלכן נשמעו 21 עדי תביעה והתיק קבוע ליום 6.9.2011 להמשך שמיעת ראיות. אציין כי חלק מהתאריכים שנקבעו לדיון בוטלו בעטיו של העורר,שהחליף ייצוג וכיום הוא מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית.

לטענת המדינה, חומרת העבירות המיוחסות לעורר מלמדת על מסוכנותו;

התחמקותו של העורר מהשוטרים מלמדת על כוונתו להתחמק מן הדין, ולכך יש להוסיף את עברו הפלילי. עוד נטען כי שמיעת הראיות בתיק עומדת בפני סיום, באשר נותר לשמוע עד תביעה אחד.

9.

איני רואה להרחיב בטענת העורר לכרסום בראיות התביעה, ומקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 13.6.2011 בה דחה את טענות העורר.

אומר בקצרה כי די בטביעות האצבע של העורר שנתגלו ברכב הרנו, בצירוף שתיקתו בחקירה ובצירוף איכון הטלפון הסלולרי שלו (ולא נעלם מעיני כי העורר מכחיש כי המדובר בטלפון שלו) כדי ליצור את המסה הקריטית הנדרשת להקמת הרף של ראיות לכאורה.

10.

מנגד, ושלא כטענת המדינה, איני סבור כי המשפט עומד על סף סיום. התיק קבוע לשמיעת עד התביעה האחרון ליום 6.9.2011, פרשת ההגנה טרם החלה, כך שיש לצפות כי המשפט יתארך לפחות עוד מספר חודשים. עברו הפלילי של העורר אינו מכביד במיוחד וכולל שתי עבירות תקיפה משנת 2004 ומשנת 2005 ועבירה של החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית בשנת 2009. בנסיבות אלה, ומבלי שנעלמה מעיני חומרת העבירות המיוחסות לעורר, אני סבור כי נקודת האיזון השתנתה ויש ליישם את החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 13.6.2011 ולהורות על שחרורו של העורר בכפוף לחלופת מעצר נאותה.

העורר הציע חלופת מעצר בבית אחותו בכפר שעב, אך חלופה זו לא נבחנה כלל מאחר שלא תאמה את הנחיות בית המשפט

המחוזי בהחלטתו הנ"ל. בנסיבות אלה, ובחלוף למעלה מ-9 חודשים מאז תחילת משפטו של העורר, אני סבור כי ניתן לוותר על מגבלת המרחק של 50 ק"מ שהוצבה על ידי בית המשפט

המחוזי בהחלטתו הנ"ל.

11.

אשר על כן, אני מקבל את הערר במובן זה שהתיק יוחזר ל בית המשפט המחוזי על מנת שיבחן בהקדם את החלופה המוצעת בבית אחותו של העורר בכפר שעב, או כל חלופה אחרת שתוצע על ידי העורר, ובלבד שלא תהא בכפר כאבול.

עד להחלטה אחרת, יישאר העורר במעצר.