בש"פ 5585/97 סלימאן אבולקיעאן נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, ניסיון לרצח והחזקת נשק שלא כדין. מיוחס לעורר שעל רקע סכסוך כספי איים ביום 3.10.95, על המתלונן, בנו יחיא, בפגיעה בגופו. במסגרת איום זה ובכוונה להפחידו, ירה לעברו מספר יריות מכלי נשק שהחזיק שלא כדין.

במועד מאוחר יותר, ביום 4.8.97, על רקע סכסוך הנוגע לשימוש במיכל מים, דרש מהמתלונן שיעתיק את מגוריו לשבט אחר. משסרב המתלונן לכך, איים עליו העורר שיחסלו. במעמד זה, שלף העורר אקדח שהחזיק שלא כדין, כיוונו לעבר המתלונן, וירה 4-5 כדורים, כשכדור אחד או שניים פגעו בכתף ובבית החזה של המתלונן. כתוצאה מכך נפגע המתלונן, הובהל לבית חולים, בו היה מאושפז משך שבוע ימים. העבירה המיוחסת לעורר בגין יריות אלה בבנו המתלונן היא ניסיון לרצח. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

2.בא כוח העורר חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. כמו בית המשפט המחוזי, דעתי שונה. הראיה לעבירה מיום 3.10.95 היא בהודעה של המתלונן. הראיות נגד העורר המתייחסות לעבירה של ניסיון לרצח כוללות: א. הודעה של המתלונן בסמוך למקרה בהיותו מאושפז בבית חולים בחדר לטיפול נמרץ, וכן הודעה מפורטת שלו מאותו תאריך. ב. הודעה של נשאת, בנו של העורר ואחיו של המתלונן, אשר היה עד ראיה למקרה. הודעה ראשונה שלו ניתנה בסמוך לאחר המקרה בסמוך למקום המקרה. הודעה מפורטת נוספת ניתנה על ידו כעבור כשעה בתחנת המשטרה. ג. הודעתו של עד ראיה נוסף, בן נוסף של העורר בגיל 13 שנים בשם פאהד, אשר היה עד למקרה. על פי הודעות אלה כלן העורר ירה במתלונן, כששלושת ילדיו של העורר מעידים על כך.

אכן, המתלונן ונשאת חזרו בהם כעבור זמן מהודעותיהם. הנסיבות לחזרה זו מההודעות ולשינוי הגירסה יובררו במהלך הדיון, כשבית המשפט יצטרך להכריע בשאלה מהן העובדות לאמיתן. אין, כמובן, להוציא לכלל אפשרות, שהמתלונן ונשאת החליטו לחזור בהם מגירסתם עקב השפעה עליהם, או מתוך ניסיון, במחשבה מאוחרת, "לבוא לקראת אביהם". מכל מקום, גירסתו של פאהד וגירסתם של המתלונן ונשאת בסמוך לאחר המקרה, יש בהן די כדי להוות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת העורר.

יצויין שלאחר המקרה נעלם העורר ולא נודעו עקבותיו. רק כעבור כשבוע, הסגיר את עצמו בעצת בן דודו, ורק אז מסר את גירסתו המכחישה את העובדות המיוחסת לו בכתב האישום.

3.נגד העורר קיימת עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו 1996, באשר את העבירה של ניסיון רצח המיוחסת לו ביצע באלימות חמורה ותוך שימוש בנשק חם.

4.כמו בית המשפט המחוזי, גם דעתי היא שאין להורות בנסיבות המקרה על חלופת מעצר. מסוכנותו של העורר הובררה מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו. בשני מועדים שונים החזיק כלי נשק ללא רשיון. פעם עשה בו שימוש להטלת אימה על המתלונן, ובפעם השניה לא נרתע מלירות לעבר גופו של המתלונן מטווח קצר ולפגוע בו. התנהגות כזו, של יריה לעבר גופו של בנו, בנוכחות ילדים אחרים שלו, מלמדים על נחישותו של העורר ועל העדר מעצורים, עד כדי נכונות לסכן את חייהם של אחרים. על רקע זה ועל רקע הסכסוכים במשפחת העורר, קיים סיכון רב שהעורר עשוי לחזור על מעשים דומים. הצעת בא כוח העורר שהעורר ישהה במעצר בית חלקי, או אף מלא, במרחק של מספר קילומטרים מביתו, בביתו של שייח השבט אליו משתייך העורר, אינה מהווה חלופת מעצר הולמת, אשר יהיה בה להבטיח בפני מסוכנותו של העורר.

הערר נדחה.