בש"פ 5587/98 אברהם דיגמי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בת"א-יפו בעבירות של מעשה מגונה בקטין בן-משפחה ואינוס קטין בן-משפחה. המדובר הוא במעשים קשים אשר על פי הראיות לכאורה ביצע העורר בגיסתו - אחות אשתו - והיא ילדה בת 12 ולימים בת 13. המעשים שביצע העורר בהיותה ילדה נמשכו והלכו זמן רב, והמדובר בעוד ועוד מעשים.

עם הגשת כתב האישום, החליט בית-משפט קמא לשחרר את העורר בערובה ובלבד שישהה ב"מעצר בית" בבית אחותו באופקים.

עברו חלפו כחמישה שבועות, והעורר ביקש כי יותר לו לשכור דירה באופקים - בה יתגוררו הוא ובני משפחתו - ואישתו היא שתשגיח על-כך שיקיים את תנאי "מעצר הבית". בית-משפט קמא סרב לבקשה ועל כך הערר לפני.

אין ממש בערר. על צידי שלי אומר, כי לו באה לפני מלכתחילה הבקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים, הייתי נעתר לה. מעשהו של העורר הינו חמור-מכל-חמור, ואדם העושה מעשים כמעשיו מסוכן הוא לציבור ולבני משפחתו. ראשית לכל, יש חשש כי העורר יעשה לשינוי ההודעות שניתנו נגדו, בייחוד הודעות שנתנה אותה קטינה, ויש להניח שהקטינה מצויה כבר עתה בלחץ כבד של המשפחה לחזור בה מהודעותיה. הלחץ יגבר וילך אם ישוחרר העורר מ"מעצר בית", כבקשתו. אכן, גם כיום עלול הוא העורר לנסות ולהשפיע על הקטינה, אך אם יותר לו לשכור דירה משלו, יוקל לו במאוד לעשות כן.

לא הרי אשתו של העורר כהרי אחותו. ההתחייבות של אשתו לשמור כי לא יפר את תנאי צו "מעצר הבית" נודע לה ערך מועט ביותר, ובעצם אין כל משמעות להתחייבותה זו של האשה. אני ער לקשיים שהעורר עומד בפניהם, לאחר שאך זה עתה ילדה אשתו בן, אך מעשיו של העורר הם כה רעים ומסוכנים, עד שהשיקולים-שכנגד מכריעים את הכף. לעניין זה אין לי אלא לחזור על דברים שאמרתי בבש"פ 2415/95 נחמיאס (לא פורסם). למותר לומר כי לאחר שמיעת עדי התביעה ניתן יהיה לשקול שוב את בקשתו של העורר.

אני מחליט לדחות את הערר.

היום, כ"ג באלול תשנ"ח (14.9.98)

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

98055870. G02