בש"פ 5589/04 חיים שלום נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בבאר-שבע נטען, כי בליל ה-2.6.04 ניסה העורר לפרוץ לשתי דירות בדימונה. המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים בעילה של מסוכנות, ובית המשפט נעתר לה. כנגד החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, וזה מצא כי בידי המשיבה תשתית ראיות שיש בה לבסס את הרשעת העורר. בית המשפט קבע עוד, כי הוכח גם קיומה של עילת מעצר, באשר מדובר במי שעברו הפלילי מכביד והוא חוזר וחוטא בעבירות חדשות. עם זאת, נמצא כי מדובר במי שמכור לשימוש בסמים, ועל כן ראוי לבחון אפשרות לשלבו בתהליך גמילה. לצורך זה הורה בית המשפט המחוזי להחזיר את הדיון לערכאה הראשונה, בפניה יונח תסקיר מעצר ובו תבחן אפשרות הגמילה.

בא-כוח העורר משיג בפני על ממצאיהן של שתי הערכאות הקודמות. להשקפתו, אין הראיות קושרות את שולחו לעבירות שיוחסו לו, ואף אם קיימת תשתית כזו, מדובר בעבירות רכוש שאינן מקימות עילת מעצר.

חוששני שאין בידי לקבל טיעון זה. בניסיון ההתפרצות הראשון העורר אמנם לא זוהה על ידי בעלת הדירה, אולם לאחר מעשה נמצאו נעליו מונחות מתחת לאחד החלונות, ובפיו של העורר לא היה הסבר לעובדה תמוהה זו. באשר לניסיון ההתפרצות השני, העורר זוהה על ידי המתלוננת בעת שפגשה בו בתחנת המשטרה, ואף שמשקלו של זיהוי זה אינו כמשקלו של מסדר זיהוי חי או בתמונות, עדיין יש בו כדי להפליל את העורר בהצטרפו למכלול הראיות האחרות בתיק זה.

באשר לעילת המעצר, נכונה טענת בא-כוחו של העורר לפיה בעבירות מן הסוג אשר יוחסו לשולחו, אין בתי המשפט נוהגים להורות על שלילת חירותו של נאשם בטרם הורשע. אולם, לכלל זה יש חריגים, והעורר נמנה עליהם. מפיו של העורר עצמו נלמד כי הוא נרקומן, ונראה כי עקב הדחף למצוא מקורות למימון רכישת הסם הדרוש לו לצריכתו, הוא מתקשה לסגל לעצמו אורחות חיים מהוגנות. יתרה מכך, לחובת העורר נזקפות הרשעות רבות, בגינן הוא נשא גם בעונשי מאסר. אולם כל אלה לא גרמו לו לזנוח את חיי הפשע, וגם מאסר על-תנאי העומד נגדו לא היווה עבורו גורם מרתיע. זהו אפוא נאשם ממנו נשקפת סכנה מוכחת לציבור ולרכושו, ועל כן הדרך בה הלך בית המשפט המחוזי היא הדרך הראויה בנסיבות העניין, היינו, לנסות לבדוק אם ניתן לסייע לעורר על ידי שילובו בתהליך גמילה, ונראה כי רק חלופה מסוג זה עשויה לתת מענה לסוגיית המסוכנות.

דינו של הערר אפוא להידחות, וכך אני מורה.

במהלך הדיון טען בפני בא-כוח העורר, כי מאז נעצר שולחו בתחילת חודש יוני, לא הובאו לו בגדים להחלפה, הואיל וניסיונות ליצור קשר עם בני משפחתו כדי שיסייעו לו, לא צלחו. במצב זה שטוחה בקשתי בפני מפקד בית המעצר להסיע את העורר לביתו כדי שייטול משם את הדרוש לו להמשך השהייה בתנאי מעצר. אם עניין זה לא יימצא את פתרונו במועד קרוב, נראה כי טוב יעשה בית משפט השלום אם ישוב ויידרש לעניין כדי למצוא לו פתרון אחר.