בש"פ 5591/18 סווילם אל וויג נ. מדינת ישראל

1.

אין חולק כי בהחלטת בית משפט קמא, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו, נפלה שגגה. בעוד שכתב האישום, שהוגש נגד העורר ואחרים, יוחסה לעורר מעורבות במעשים המתוארים באישומים

השני והרביעי בלבד, הרי שבנימוקי החלטתו של משפט קמא מיוחסת לעורר עבירה של ניסיון לייבוא סמים, כמפורט באישום השלישי שבכתב האישום.

2.

באת-כוח המשיבה עמדה על כך שדי במעשים המיוחסים לעורר באישום השני והרביעי – אשר ביחס אליהם אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה – כדי להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, אך יחד עם זאת, קיבלה את המלצתי להחזיר את הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים לבית משפט קמא, אשר ישוב ויידרש לעניינו של העורר על יסוד שני האישומים הרלוונטיים בלבד.

3.

אשר על כן, בית משפט קמא מתבקש לשוב ולקיים דיון בעניינו של העורר על בסיס האישומים השני והרביעי, אשר אין מחלוקת כי יוחסו לעורר במסגרת כתב האישום.

יודגש כי בית משפט זה לא נדרש לנימוקי הערר מעבר לאמור לעיל, ועל כן אין בהחלטה זו משום הבעת עמדה באשר למסקנת הדיון האמור. בעניין זה, יחליט בית משפט קמא כחכמתו.