בש"פ 5593/06 יחיא קונטאר נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) לפיה יעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1.על פי עובדות כתב האישום, קשר העורר, יחד עם שלושה אחרים, לבצע שוד של רכב על מנת שהלה ישמשם לביצוע עבירות. ביום 24.4.2006 ערכו בני החבורה תצפיות על כלי רכב שעצרו ברמזור הסמוך לקניון שבצומת יוקנעם. למחרת, הגיעו בני החבורה לקניון והתיישבו במסעדה הסמוכה אליו. בשלב מסוים, עזבו את המסעדה והתמקמו בקרבת הצומת בעמדה שאפשרה להם תצפית לעבר המכוניות העוצרות ברמזור.

2.בשעה 23:20 לערך, עצר ברמזור רכב מסוג מאזדה ובו שתי נשים. בני החבורה פתחו בריצה לעבר הרכב וכשהגיעו אליו פתחו את דלתותיו הקדמיות, משכו בחוזקה את הנשים שישבו בו אל מחוצה לו והשליכו אותן על הכביש. לאחר שעשו כן נכנסו לרכב ונמלטו מהמקום.

3.למחרת, נסעו העורר ושניים אחרים ברכב הגנוב לדירת מגורים בעוספיא במטרה לפרוץ אליה. הם כיסו את פניהם והצטיידו במברג. בהגיעם לדירה, פתחו את הדלת אך משהבחינו כי במקום נמצאים אישה וילדים נמלטו מהמקום בריצה. בהמשך הערב נטשו את הרכב הגנוב במזבלה.

4.יומיים חלפו והעורר קשר עם אחד מבני החבורה לבצע שוד בתחנת דלק. לשם כך בצעו השניים תצפיות על המקום. למחרת, הגיעו השניים בשעה 2 אחר חצות את התחנה. בהתאם לתוכנית מוקדמת, החנו את הרכב בסמוך לתחנה כשמכסה המנוע מורם למעלה כך שהרכב נחזה כרכב שלא ניתן להזיזו. העורר קיבל מחברו כובע גרב, כפפות, מברג ומשקולת לשם ניתוץ חלון החדר בו הוחזקו כספי הפדיון שבתחנה וכן מכשיר טלפון נייד שיאפשר לו להודיע לעורר במידה ומישהו קרב למקום. משהתרחק שותפו של העורר כדי להתמקם בעמדת התצפית, הגיע למקום רכב והעורר נשאל על ידי יושביו לפשר מעשיו במקום. בשל התערבות זו לא יצאה התוכנית אל הפועל.

5.כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) +20 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"), שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) + 29 לחוק העונשין, ניסיון התפרצות למקום מגורים, עבירה לפי סעיף 406 (א) +26+29 לחוק העונשין, נסיבות מחשידות בכוונת פריצה, עבירה לפי סעיף 410 (3) + 29 לחוק העונשין, שימוש ברכב ללא רשות, עבירה לפי סעיף 413 ג +29 לחוק העונשין וניסיון לבצע שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402 (ב) +26+29 לחוק העונשין.

6.בהחלטה מפורטת ומנומקת קבע בית המשפט המחוזי (כב' הש' ר' שפירא) כי לא ניתן להורות על שחרורו של המשיב מהמעצר בו הוא מצוי:

"לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים שבפני, וגם בהביאי בחשבון כי למשיב שבפני אין עבר פלילי וכי החלופה שהוצעה מגובה במפקחים ראויים, סבור אני כי לא ניתן להורות על שחרורו של המשיב ממעצר... המשיב מעורב בכל שלושת האישומים כמבצע עיקרי. מכאן שבאיזון שבין נתוניו האישיים החיוביים ובין המסוכנות הנשקפת ממעשיו, בהביאי בחשבון את ריבוי המעשים וחלקו המרכזי שבהם, גוברת המסוכנות וההכרח להגן על שלום הציבור... עברו הנקי ונתוניו החיוביים יזקפו לזכותו בבוא העת, אם יורשע ודינו ייגזר. ואולי ככל שהדבר נוגע לשלב דיוני זה, סבור אני כי הצורך להגן על בטחון הציבור גובר על הקושי שיש למשיב מעצם מעצרו ועל נתוניו החיוביים ובנסיבות אלו סבור אני כי יש להורות על מעצרו עד לתום ההליכים, וכך אני מורה".

7.הטענה המרכזית של בא כוח העורר היא שהעורר הופלה לרעה כלפי שותף אחר, מרואן עטשי שמו, לגביו הורתה כב' השופטת חיות, בערר על החלטת המעצר לשקול חלופת מעצר, והוא שוחרר בערובה. בא כוח העורר מציין גם, לשבחו של העורר, את הודאתו המיידית שאפשרה את מעצרם של האחרים.

8.התשובה לטענת ההפליה נעוצה כבר בהחלטתה של השופטת חיות: העורר שלפני עומד לדין על שלושה אישומים ואילו עטשי על אישום אחד בלבד. זאת ועוד: כאמור הודה העורר, ועל כן משפטו יתקיים תחילה כדי שיוכל להיות במשפטם של האחרים. יש סיכוי שהמשפט יסתיים תוך זמן קצר. מעורב אחר, סמאח שמו עצור גם הוא. לגבי שותף נוסף המעורב בשני אישומים הוגש ערר וטרם ניתנה בו החלטה.

9.בנסיבות שתוארו איני סבורה שיש מקום להתערב בהחלטת המעצר.

10. הערר נדחה.