בש"פ 5603/09 מוחמד יאסין נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת תמר שרון נתנאל ) אשר על פיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

העורר הואשם בבית משפט השלום בעבירות של נהיגה ברכב מנועי ללא רשיון, העדר תעודת ביטוח, נהיגה העולה על המהירות המירבית, שימוש במסמך מזוייף והכשלת שוטר במילוי תפקידו.

3.

העורר מואשם בכך כי ביום 6.6.09 נהג באוטובוס בלא שהיה בידו רשיון נהיגה, ובלא תעודת ביטוח בת-תוקף. כשהוא נוהג באוטובוס, הגיע העורר לישוב כוכב יאיר, והעלה שם על האוטובוס 39 ילדים, אותם הוא הסיע מכוכב יאיר לכיוון יוקנעם. באותה נסיעה נמצא העורר נוהג בישוב זכרון יעקב במהירות של 75 קמ"ש במקום בו המהירות המקסימלית המותרת היא 50 קמ"ש . אנשי משטרה במקום סמנו לו לעצור, והוא נתבקש להציג רשיון נהיגה. בתגובה, הראה העורר לשוטרים מסמך מזוייף הנחזה להיות רישיון נהיגה לרכב מסוג אוטובוס הנושא את שמו. כן הגיש לשוטרים עוד 4 רשיונות זמניים מזוייפים לנהיגה באוטובוס לשנים 2007 ו-2008, המציינים את שמו, וזאת כאשר העורר מעולם לא קיבל רשיון נהיגה כדין לנהוג באוטובוס. על פי האישום, בהציגו לשוטרים 5 רשיונות מזוייפים, התכוון העורר להכשילם, ולחמוק מהליכי מעצר, חקירה ושפיטה.

4.

בבית משפט השלום בחדרה בקשה המדינה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. לא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה. המחלוקת התמקדה בקיומה של עילת מעצר, ואפשרות החלת חלופת מעצר.

בית משפט השלום קבע, כי קמה עילת מעצר כנגד העורר עקב מסוכנותו הרבה. בהחלטה נכתב כי התנהגותו של העורר מלמדת על זלזול עמוק בציוויי החוק ובטחון חיי הנוסעים. כן היתה התייחסות להודאתו של העורר כי רכש את הרשיון המזוייף בתמורה כספית של 7,000 ₪. בית המשפט הצביע על עברו הפלילי והתעבורתי העשיר של העורר, חרף גילו הצעיר. על יסוד כל אלה פסק, כי לא ניתן לתת אמון בעורר לצורך חלופת מעצר, והחליט על מעצרו עד תום ההליכים.

5.

על החלטת בית משפט השלום הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה אשר נדחה. בהחלטתו, התייחס בית המשפט, בין היתר, לעבר הפלילי והתעבורתי של העורר, ניתח בהרחבה את אופי העבירות המיוחסות לו ועמד על חומרתן, במיוחד נוכח העובדה שהסיע קבוצת ילדים גדולה בלא שהיה מורשה לנהוג ברכב ציבורי, ונוכח הצגתו לשוטרים במרמה רשיונות מזוייפים. שילוב החומרה שבעבר הפלילי והתעבורתי של העורר, עם טיב העבירות נשוא כתב אישום זה, הביא את בית המשפט לכלל מסקנה כי אין לתת בעורר אמון, וכי אין מנוס ממעצרו עד תום ההליכים.

6.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערר לבית משפט זה. בערר טען ב"כ העורר כי העבירות המיוחסות למרשו הן, בעיקרן, בעלות אופי תעבורתי ולא פלילי, ולכן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים. לדבריו, ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופה מתאימה, אך היבט זה לא נבדק כלל, על ידי בית המשפט קמא ויש מקום לבחון אותו.

7.

המדינה טוענת כי נסיבות מקרה זה מצביעות על מסוכנות מיוחדת שאינה מצדיקה שחרור בחלופה. המ דובר

בעורר מסוכן המזלזל בחוק ובשלומם של הנוסעים ופועל במרמה. עברו התעבורתי הוא ממשי, ומעשיו והתנהגותו גובלים בסיכון חיים ממשי.

8.

דין הערר להידחות.

בעניינו של העורר חברו מספר סיכונים המתגבשים יחדיו למסוכנות שקשה לתת לה מענה בחלופת מעצר כלשהי. בראש וראשונה, העורר נהג באוטובוס ובו קבוצה של 39 ילדים בנסיעה בין-עירונית ארוכה, כשאין בידו רשיון נהיגה ברכב מסוג זה. הסיכון לנפש הנובע ממעשה זה אינו צריך הדגשה. בהתנהגותו זו, סיכן העורר את חיי הילדים, וסיכן בה בעת גם את הולכי הרגל והנוסעים ברכבים אחרים אשר היוו גם הם קרבנות סיכון פוטנציאליים מידי נהג שהסיע אוטובוס, כאשר אינו מורשה לנהוג ברכב שירות ציבורי, ועלול לשגות בנהיגתו בדרך העלולה לקפח חיים. הציבור איננו אמור לשלם את מחיר הסיכון לחיי אדם ממי שנוהג בכביש בדרך עבריינית בלא שהוא מורשה לכך, ומי שיוצר סיכון כזה צריך להיות מורחק מן החברה וממוקדי הסכנה הפוטנציאלית שהוא יוצר בהתנהגותו עד להכרעה במשפטו.

חמורה במיוחד היא העובדה כי נהיגתו הבלתי חוקית של העורר היתה יזומה ומתוכננת מראש, ולא היתה פרי אילוץ של רגע, או מעידה נקודתית מיקרית חד-פעמית. היבט זה ניכר מן העובדה כי היו בידי העורר 5 רשיונות מזוייפים לאוטובוס, אשר נרכשו ככל הנראה תמורת כספים רבים, ואשר אמורים היו לתת כיסוי להעדר הרשיון שהיה בידו. מעשי התרמית והזיוף, כשהם משולבים בסיכון חיי אדם באופן האמור, מעצימים את המסוכנות הנשקפת מהעורר, ומעמידים בספק של ממש את מידת האמון והבטחון שניתן לתת בחלופת מעצר כלשהי כמחסום מפני יצירת סיכונים נוספים מידיו של העורר. לכך יש להוסיף גם את הרשעותיו הקודמות של העורר בתחום הפלילי והתעבורתי, התורמות מצידן לאי האמון הבסיסי שהוא יוצר בדרך התנהלותו.

בנסיבות הענין, אין לי אלא לאמץ את גישתן של שתי הערכאות קמא, אשר לא ראו מנוס מהרחקתו של העורר מהחברה למשך תקופת המשפט, כדי שלא לחשוף את הציבור לסיכונים נוספים מהתנהגותו חסרת האחריות וחסרת הרסן.

הערר נדחה, אפוא, והעורר ישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.