בש"פ 5605/08 משה בן נעים נ. מדינת ישראל

בתאריך 22.3.08, בשעת לילה מאוחרת, ניסה העורר לחזר אחר אשה, ומשנדחה על ידה, הטיח בעינה כוס עד שזו התנפצה. בהמשך, הלם העורר באגרופו בעינה של המתלוננת ובאפה. כתוצאה מכך איבדה המתלוננת את הכרתה, והובהלה לבית-חולים לצורך קבלתו של טיפול רפואי. משהבחין אדם אחר בנעשה, דלק אחר העורר שנמלט מן הזירה, וגם לו גרם העורר חבלה באמצעות חפץ קשיח שטיבו אינו ידוע.

בגין כל אלה יוחסו לעורר שתי עבירות של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, ועם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו עד תום ההליכים. משבית-משפט השלום נעתר לבקשה, הוגש ערר לבית-המשפט המחוזי והוא נדחה. על החלטה אחרונה זו משיג העורר בפני, תוך שהוא אינו חולק עוד על קיומן של ראיות לכאורה, אולם טוען כי נכון היה לשחררו לחלופת מעצר.

העורר, ששוב אינו אדם צעיר, ביקש לכפות את עצמו על אשה, ומשזו סירבה לו, הוא נקט נגדה באלימות מופלגת בחומרתה. מעשה זה מקים נגד העורר חזקת מסוכנות ועילת מעצר סטטוטוריות, ואם תוסיף לכך את עברו הפלילי המכביד, כי אז אין מנוס מן המסקנה כי בפנינו אדם נטול רסן, בו גלומה סכנה של ממש לציבור. בנסיבות אלו רשאיות היו ערכאות קמא שלא להידרש כלל לבדיקתה של חלופת מעצר, הואיל ונראה כי תרופתה של הסכנה הנשקפת מהעורר היא במעצר מאחורי סורג ובריח בלבד.

הערר נדחה.