בש"פ 5609/12 מג'די נעים נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (מ"ת 16806-03-12, כב' השופט ר' שפירא ) מיום 20.6.2012 ומיום 26.6.2012 שלא להעביר לעורר – הנאשם – את המרשם הפלילי של המתלונן נגדו ושל אחי המתלונן.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק הנ"ל. בכתב האישום מסופר שביום 2.3.2012 נסעו המתלונן ואחיו בכביש 70 והעורר פגע בהם במכוון במכוניתו. העורר טוען שהמתלונן ואחיו צפויים להיות שני עדי תביעה מרכזיים בתיק, והתיק עשוי להיות מוכרע על פי ממצאי מהימנותם, ועל כן הוא זכאי לקבל את המרשם הפלילי שלהם.

בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 20.6.2012, קבע לאחר שעיין במרשם הפלילי של המתלונן כי אין צורך להעבירו לעורר אך יש לדווח לסנגור כי המתלונן הורשע בעבר בעבירות אלימות. ביום 26.6.2012 הוחלט שגם במרשם של אחי המתלונן אין בכדי לסייע להגנת העורר, ועל כן אין לחושפו בפניו. מכאן הערר שלפניי.

העורר טוען שההגנה זקוקה למידע מפורט אודות ההרשעות, לרבות מועדיהן, בתי המשפט המרשיעים בעבירות המדוברות ומספרי התיקים, דבר שיאפשר גם להתרשם מדברי בתי המשפט אודות המתלונן ואחיו. לדברי העורר, סתירות שנתגלעו בין עדויות המתלונן ואחיו מגבירות את הצורך בחיפוש כל פרט בנוגע למהימנותם.

מנגד, המדינה סבורה שבמקרה זה הרישומים המדוברים אינם עומדים במבחן הרלוונטיות של עברו של העד להגנת הנאשם. הקלה יתרה במבחן זה תגרום, לדברי ב"כ המדינה, לפגיעה בפרטיותם של עדים ובתמריץ של יודעי דבר למסור עדות. נטען, שמכיוון שטענת ההגנה של המבקש היא שהוא לא היה במקום האירוע המדובר, ולא שפעל מתוך הגנה עצמית נוכח תוקפנותו של המתלונן, הרי שעבר של אלימות מצד המתלונן אינו גורם משמעותי. לשיטת המדינה, אף לא היה מקום להיעתר לבקשת הסנגוריה באופן חלקי ולדווח כי המתלונן הוא בעל הרשעות קודמות בעבירות אלימות. לשאלה מדוע לא הוגש ערר על כך הבהירה ב"כ המדינה כי בית המשפט המחוזי גילה את המידע, ולכן לא ניתן היה לשנות את המעשה העשוי.

3.

ענייננו בהיקף זכות העיון של הנאשם לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, ויישומה באשר לעיון במרשם פלילי של עד מעדי התביעה. ההלכה המנחה בעניין זה נקבעה בבש"פ 5881/06 שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל , פ"ד סב(1) 684 (להלן: עניין בניזרי ). לצורך הכרעה בבקשה זו די לציין כי על בית המשפט לאזן בין פרטיות העד לבין זכותו של נאשם לקבל חומר רלוונטי להגנתו. נקבע בפסק הדין, שהעדיפות תהיה לזכותו של הנאשם. בבוא בית משפט לערוך את האיזון האמור, אל לו לשכוח "כי אין חקר לתבונתו של סנגור מוכשר" ( שם 704) . לאמור, הבדיקה תיערך מנקודת מבטו של סנגור והפוטנציאל הטמון בחומר לסייע להגנת הנאשם.

על פי המבחן האמור, ולאחר שעיינתי בחומר, מסקנתי היא שדין הערר להידחות. אף הסנגור התקשה להסביר מה הרלוונטיות בקבלת פירוט נוסף אודות עברו הפלילי של המתלונן. תשובתו הייתה כי הוא מעוניין לדעת האם בית משפט קבע בהכרעת דין שהעד לא דיבר אמת במשפטו. ודוק: אין המדובר למשל בהרשעה בעדות שקר, נתון שרלוונטי גם אליבא דהתביעה, אלא בבקשה לקבל את הכרעת הדין בעבירה שכשלעצמה אינה רלוונטית, כדי לנסות ללמוד על מידת מהימנותו של העד. טיעונו של הסנגור אכן יצירתי, אך הקושי בקבלתו הוא בשנים. ראשית, תוצאה כזו תפר את האיזון הקיים וירחיק את מבחן הרלוונטיות למחוזות ספקולטיביים. קבלת גישת הסנגור משמעותה כי סנגור יהיה רשאי לקבל עבור כל עד במשפט את הכרעת דינו של כל משפט פלילי שבו הואשם בעבר. שנית, ניהול דיונים במשפט אחד על הפרשנות שיש להעניק לאמרה זו או אחרת של בית משפט בהכרעת דין במשפט אחר עלול להסיט את הדיון ממוקדו העיקרי – האם הנאשם בתיק הנידון עבר את העברה – ולפגוע בכלל של סופיות הדיון בעניין הצדדי. יש לזכור כי במקרים רבים בית משפט אינו מעלה קביעה שנאשם שיקר או שהאמת אינה נר לרגליו, אלא מתנסח בגווני ביניים שונים, גם בבואו לדחות את גרסת הנאשם במשפט האחר. שני הקשיים מעוררים קושי שלישי, והוא שקבלת גישת הסנגור תחייב בית משפט בכל תיק פלילי להשקיע משאבי זמן כדי לעבור על כל הכרעות הדין של עדי התביעה, שמא ניתן יהיה לדלות מאחת מהן אמרה שעשויה לסייע לנאשם. ברם, נימוק זה אינו העיקר, אלא הצורך לשמור על איזון בין פרטיות העד לבין זכותו של הנאשם לנהל משפט. איזון משמעותו מתן המשקל הראוי לשני האינטרסים המתחרים. אכן, האינטרס של הנאשם לנהל את משפטו גובר על האינטרס של פרטיות העד. אך במה הדברים אמורים? במצב שבו יש בסיס לטענת הרלוונטיות של הסנגוריה – אין להרחיק לכת בעניין, שמא האינטרס המתחרה יתבטל.

חשוב להדגיש, שאין בהחלטה זו לסטות מהלכת בניזרי , אלא להשתלב עמה. בית משפט יבדוק את המרשם הפלילי על פי תוכנו והרלוונטיות למשפט המתנהל על נסיבותיו, כולל קו ההגנה של הנאשם.

יצוין כי בכל הקשור לאחיו של המתלונן החומר אינו מצדיק את גילויו, ואף באשר למתלונן נטייתי היא לקבל את עמדת ב"כ המדינה, שאף לא היה מקום בנסיבות העניין לגילוי החומר שחשף בית המשפט המחוזי. לעתים גילוי חומר חלקי אינו תורם להגנה, ואף עשוי להטעות בגדר רב הנזק על התועלת.

4.

סיכומו של דבר, לא מצאתי על פי מבחני הרלוונטיות – הרלוונטיים לענייננו – כי יש מקום לקבל את הערר, ולפיכך דינו להידחות.