בש"פ 5621/10 שמואל בן יאיר נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ט' חיימוביץ') בה נקבע, כי העורר ייעצר עד תום משפטו.

2.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד שלושה נאשמים, ביניהם העורר (המופיע בכתב האישום כנאשם 2). לכל אחד מן השלושה מיוחסות עבירות של חטיפה לשם סחיטה, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים וקשירת קשר לפשע. בכתב האישום נטען, כי השלושה קשרו קשר לפיו יחטפו את המתלונן ויסחטו ממנו בכוח סכום של 16,000 ש"ח. השלושה נסעו מאזור הקריות שבצפון הארץ, שם הם התגוררו, לאילת, בה התגורר המתלונן. הקושרים הגיעו במכונית בסמוך למכונית בה נמצא המתלונן. הם דרשו ממנו לצאת מרכבו וכך הוא עשה. השלושה התנפלו על המתלונן, היכו אותו ובעטו בגופו. שניים מבין השלושה אחזו במתלונן וגררו אותו לתוך רכבם, תוך שהוא נאבק בהם. המכונית החלה בנסיעה אל מחוץ לאילת. במהלך הנסיעה דרשו השלושה מן המתלונן שייתן להם סכום של 16,000 ש"ח. בשלב מסוים של הנסיעה לצפון הארץ נעצרה המכונית על ידי המשטרה.

3.

בדיון בבית המשפט המחוזי הסכימו הסניגורים כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. יצוין, כי נערך דיון נפרד, כך שבהחלטה אחת הוכרע עניינם של נאשמים 1 ו-2 ככל שמדובר בבקשת המעצר, ואילו עניינו של נאשם 3 נקבע בהחלטה נפרדת. בהחלטה מיום 1.7.2010 קבע בית המשפט המחוזי, כי נאשם 1 ישוחרר לחלופת מעצר בביתה של דודתו. לעומת זאת, לגבי העורר (הוא נאשם 2) הוחלט שאין לעשות שימוש בחלופה. בית המשפט הצביע על כך שנאשם 1 נעדר עבר פלילי, בעוד שהעורר הינו בעל עבר פלילי כולל בעבירות של אלימות. כן היפנה בית המשפט לכך שמתסקיר המעצר עלה שהוריו של העורר לא הצליחו להציב לו גבולות בעבר. על כן נקבע שאין מקום לקבל את החלופה שהוצעה לפיה ישהה העורר במעצר בית תחת פיקוחם של הוריו. בהחלטה מיום 15.7.2010 קבע בית המשפט, בדומה לנאשם 1, להורות על שחרורו של נאשם 3 לחלופת מעצר. בהחלטה בעניינו של נאשם 3 ציין בית המשפט, כי לאותו נאשם יש עבר פלילי מסוים וכי תלוי נגדו מאסר מותנה בר הפעלה של שלושה חודשים. בית המשפט החליט לאמץ את החלופה שהמליץ עליה שירות המבחן לפיה ישהה נאשם 3 בישיבה מסוימת בירושלים.

4.

השאלה עליה יש ליתן תשובה בערר דנא היא האם ראוי להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, כפי שנעשה בעניינם של שני חבריו לכתב האישום. הסניגור המלומד טען, כי אין הבדל בין עניינו של שולחו לבין עניינו של נאשם 3. עוד נטען, כי כיום יכול העורר להציע חלופה דומה לזו שנתקבלה לגבי נאשם 3, היינו מעצר בית בישיבה. המשיבה הצביעה מצידה היא על הבדלים מסוימים בין הנתונים הנוגעים לעורר לבין אלה המתייחסים לנאשם 3. כך נטען שנאשם 3 הינו צעיר יותר מן העורר וכי הלה לא ריצה מעולם עונש מאסר.

5.

את עניינו של העורר יש לבחון ביחס לנאשם 3. זאת, משום שנאשם 1 אינו בעל עבר פלילי, בניגוד לשני חבריו. משמע, די בהיעדר עבר פלילי של נאשם 1 כדי להצדיק הבחנה בינו לבין שני האחרים. אכן, קיימים הבדלים מסוימים גם בין העורר לבין נאשם 3. בעוד שנאשם 3 הוא בן 19 שנים הרי העורר הינו בן 25 שנים. מבחינת העבר הפלילי, איני סבור שיש הבדל משמעותי בין השניים. אמנם, לחובתו של העורר יותר רישומים פליליים מאשר אלה המופיעים בתדפיס מן המרשם הפלילי לגבי נאשם 3. אולם, נגד נאשם 3 תלוי מאסר על תנאי בר הפעלה של שלושה חודשים בעוד שמעל ראשו של העורר לא תלוי מאסר מותנה בר הפעלה. דעתי היא, כי משהוחלט לשחרר את נאשם 3 לחלופה יש לבחון פעם נוספת את האפשרות שייעשה שימוש בחלופה גם לגבי העורר. זאת, לאור הכלל המנחה אותנו כי יש לפעול בצורה דומה ככל שמדובר במעצר עד תום ההליכים, ולא רק בהקשר זה, לגבי נאשמים שנתוניהם דומים. בתסקיר שהגיש שירות המבחן לגבי העורר הביע השירות את דעתו שיש מקום לשקול שחרורו של העורר למעצר בית בבית הוריו בצפון הארץ ובפיקוחם. עם זאת כתב השירות, כי הוא מתקשה לגבש המלצה סופית מאחר שלא היה ברור לו מה מצבו של המתלונן והאם הוא מתכוון להמשיך להתגורר באילת. נוכח העובדה שבדיון בפניי נטען, כי בידי העורר להציע חלופה אחרת, נראה שיש לבחון את החלופה.

6.

סיכומו של דבר הוא שעל שירות המבחן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, תוך 15 ימים, תסקיר מעצר נוסף שיבחן את החלופה החדשה המוצעת על ידי העורר. משהתסקיר יוגש יחליט בית המשפט האם יש מקום לשחרר את העורר לאחת מן החלופות המוצעות. כל עוד לא נתקבלה החלטה אחרת יישאר העורר במעצר.