בש"פ 5626/00 יוסף אלטורי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (ב"ש 1480/00), מפי השופט צ' בן זמרה, המורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 1140/00 בבית המשפט המחוזי בירושלים.

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו סיוע לסחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ותקיפת שוטר במילוי תפקידו. על פי כתב האישום, ביום 17.7.00, סמוך לשעה 23:30, הסיע העורר אדם אחר, שזהותו אינה ידועה, לצומת לטרון על מנת לבצע עסקה בסם מסוכן, מסוג כדורי MDMA . העורר ישב בכסא הנהג עת שותפו מכר כמות גדולה של כדורי הסם המסוכן לסוכן סמוי. לאחר העסקה נהג העורר לכיוון רמלה. כשהבחין כי מכוניות משטרה דולקות אחר הרכב בו נהג החל לנהוג בפראות. העורר נהג ברכב במהירות מופרזת, חצה צומת באור אדום, נהג בניגוד לכיוון התנועה, פרץ שני מחסומים של המשטרה עד שלבסוף, בעיר לוד, התנגש הרכב בקיר. העורר יצא מן הרכב והחל להימלט. כשניסו השוטרים לעצרו הוא החל להתפרע והיכה אחד מהם.

2.בצמוד לכתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו (ב"ש 1480/00). ואמנם, ביום 6.8.00, נעתר בית המשפט לבקשה זו. בית המשפט קבע כי "יש ביד התביעה ראיות ממשיות על פיהן ניתן להרשיע את [העורר] בעבירות הנזכרות לעיל על [פי] הפקודה, שכן העברת הסם בשתי שקיות נעשתה מתוך רכבו של [העורר], בנוכחותו, והתנהגות [העורר] לאחר העסקה גם היא תומכת במעורבותו כמי שסייע במכירת הסם". בנוגע לחזקת המסוכנות ולחלופת המעצר קבע בית המשפט כי קיימות נסיבות מיוחדות המחייבות את מעצרו עד לתום ההליכים. בין נסיבות אלה הוא מציין את חלקו של העורר במכירת הסם, נהיגתו במהירות מופרזת תוך סיכון חיי אדם במרדף שהתפתח אחרי העסקה, התנגדותו למעצר, וגרסה שקרית אותה מסר למשטרה. על בסיס זה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

3.על כך הערר שבפניי. בעררו בכתב, טוען ב"כ העורר, כי טעה בית המשפט קמא בהערכת חלקו של העורר בביצוע העסקה. לטענתו, חלקו של העורר בעסקה היה שולי ביחס לחלקו של האדם האחר. ב"כ העורר מציין עוד כי התנהגותו של העורר לאחר העסקה איננה פרי תכנון מוקדם כי אם בבחינת פעולות אינסטינקטיביות שנעשו מתוך פחד, בהלה וחרדה. לעורר אין עבר פלילי. על רקע נסיבות אלה יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בפניי חזר, תוך הרחבה, ב"כ העורר על טענותיו שהעלה בכתב הערר.

4.לאחר ששמעתי את טיעוני בעלי הדין ועיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. מלבד חזקת מסוכנותו העולה מעצם ביצוע עבירת הסמים - ואשר לא הופרכה - הרי בהתנהגותו הפראית והאלימה של העורר בעת מרדף המשטרה אחריו ובעת מעצרו, יש משום משנה-מסוכנות. נסיבות אלה מונעות את שחרורו לחלופת מעצר.

אי-לכך הערר נדחה.