בש"פ 5627/04 אילן אברג'ל נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ונטען נגדו כי בין השנים 1999 ועד 2004 הוא סחט באיומים סכום של 30,000 ₪ מהמתלונן. כן נטען, כי העורר סחט אדם נוסף, וממנו הוא קיבל סכום של 7,000 ₪. המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים בעילה של סכנה הנשקפת ממנו לציבור. לעניין זה הדגישה המשיבה כי לעורר עבר פלילי, הוא נשא בעונשי מאסר, ועומד נגדו מאסר על-תנאי בר-הפעלה. להשקפת המשיבה, שחרורו של העורר כרוך גם בסכנה של שיבוש מהלכי משפט והדחת עדים.

בתסקיר מעצר שהוגש לבית משפט קמא, נכללה המלצה לשחרר את העורר למעצר-בית, ולכך נעתר בית המשפט שאף אפשר לעורר לעבוד בעסקו. עם זאת, הותנה השחרור בהפקדתן של ערבויות נוספות, וביניהן הפקדה כספית בסך 25,000 ₪. אותה החלטה ניתנה בחודש אפריל 2004, אולם העורר לא הצליח לעמוד בדרישת ההפקדה, ועל כן עתר לשינוי תנאי השחרור. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, אולם אפשר לעורר להפקיד את הסכום במספר שעורים, שהאחרון אמור להיות ביום 31.8.04. בהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

בא-כוחו המלומדת של העורר, עו"ד א' שלו, מבקש להקל בתנאי השחרור עקב מצוקתו הכלכלית של שולחו, ולהסתפק בסכוכם שהופקד עד כה - 12,000 ₪. לכך מתנגד בא-כוחה המלומד של המשיבה עו"ד א' פטר, הסבור כי כדי לשכנע את בית המשפט להפחית מסכום הערבות, היה על העורר לתמוך את דבריו בתיעוד על יכולתו ומקורותיו הכספיים.

יש טעם רב בדבריו אלה של עו"ד פטר, אולם, מאידך, אני מתקשה להניח כי העורר היה מסתכן במעצר ממש אם היה ביכולתו להפקיד את סכום הערבות בו חוייב במלואו. כך או כך, סבורני כי המגבלות שהטיל בית המשפט על תנועות העורר, בצירוף הערבויות הנוספות בהן הותנה השחרור, יש בהן די כדי למזער את מסוכנותו, שהרי מותר להניח כי לעורר גם ברור כי הפרתם של תנאי השחרור עלולה להסתיים במעצר ממש.

לנוכח כל אלה אני מחליט לקבל את הערר, ולהעמיד את סכום ההפקדה על סך של 15,000 ₪. העורר יפקיד סכום זה בקופת בית משפט קמא תוך 7 ימים מהיום. יתר תנאי השחרור שנקבעו בבית משפט קמא, יישארו על כנם.