בש"פ 5627/98 דוד רואימי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-משפט השלום בעכו בעבירות של גניבת רכב, נהיגה ברכב מנועי ללא רשיון וללא תעודת-ביטוח, הספקת סמים מסוכנים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו, איום ונהיגה בעת פסילה. בית-משפט השלום הורה על מעצרו עד תום ההליכים, ובית-המשפט המחוזי בעכו החליט לאשר את ההחלטה. על החלטת בית-המשפט המחוזי הערר שלפניי.

אינני רואה צורך לחזור על דברים שאמרו בית-משפט השלום ובית-המשפט המחוזי בהחלטותיהם. חומר הראיות די והותר בו כדי לייסד לכאורה את האמור בכתב-האישום, ואין צורך להוסיף על דברים שנאמרו.

אשר לעילת המעצר: אפשר הייתי נוטה לזכותו של העורר, אך שני אלה שיכנעו אותי כי מסוכן הוא לציבור כדי כך שאין זה ראוי לשחררו ממעצרו: אחד, רשימת הרשעותיו הקודמות, והיא אינה רשימה קצרה. מאז שנת 1988, והוא כבן 18, בחר לו העורר את מקצוע העבריינות כדרך-חיים. רשימת העבירות הקודמות שלו כוללת לא מעט עבירות של עיסוק בסמים, ובנוסף להן עבירות של פריצה, תקיפה, תקיפת שוטר ועוד. העורר אף ישב במאסר תקופה של 14 חודשים. שניים, העבירות נושא הדיון נעברו, על-פי הנטען בכתב האישום, בסוף חודש יולי השנה. מסתבר כי באמצע חודש אפריל השנה הורשע העורר, על-פי הודאתו, בעבירות של התחזות לאדם אחר והכשלת שוטרים, ונדון לשנת מאסר על-תנאי ולקנס בסך 5,000 ש"ח. בית המשפט סירב להיעתר לבקשת התביעה ולהטיל על העורר מאסר בפועל, לאחר שהעורר טען כי חזר בתשובה, כי נשא אישה והוא אב לארבעה ילדים, וכי הוא בתהליך שיקום. אמירות אלו אינן עולות בקנה אחד עם מעשים שעשה, לכאורה, בענייננו, כשלושה חודשים לאחר-מכן.

אני מחליט לדחות את הערר.