בש"פ 563/99 מאיר זבורוב נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בתקיפת בן-זוג בנסיבות מחמירות, היזק בזדון ואיומים.

לפי כתב-האישום, בתאריך 3.1.99 בשעה 01:00, נכנס העורר לחדר השינה של אשתו, המתלוננת, אשר ממנה נפרד זה מכבר ואף תבע גירושין, תפס בפניה, גרם לה לשריטות וביקש ממנה לקיים עימו יחסי-מין. משביקשה המתלוננת להזעיק עזרה בטלפון עזרה, שבר את מכשיר הטלפון, סגר את הדלת, כיבה את אור החשמל ומנע ממנה לברוח. כמו כן, איים עליה כי אם לא תיתן לו גט יהרוג אותה.

בית-משפט השלום מצא כי חומר הראיות שנאסף בתיק - עדותה של המתלוננת, סימני השריטה שהחוקר ראה על פניה ואי-יכולתו של העורר להסביר את מקור השריטות - הינו מספיק למעצרו של העורר.

עם זאת, על אף הרשעותיו הקודמות, שעניינן כולן במעשי אלימות כלפי אשתו, החליט בית-משפט השלום לשחרר את העורר בתנאים מגבילים. ערעור המדינה לבית-המשפט המחוזי התקבל והעורר נעצר עד תום הליכי המשפט.

בהחלטת בית-המשפט המחוזי, שניתנה על-ידי השופט עמיחי דוויק, נכתב:

על פני הדברים נראה ש[העורר] אינו נרתע מפגיעה חוזרת באשתו (וגירסתו לעניין נסיבות המצאותו בחדר השינה שלה מקום שבני הזוג בסכסוך חריף והוא מתגורר עם אשה אחרת חלק ניכר מהזמן - תמוהה מאוד). יתר על כן גם העובדה שהוא תחת איום של עונשי מאסר על תנאי ותחת איום נוסף שמעורבות בפעילות פלילית כלשהיא יש בה כדי לגרור הפסקת עבודות השרות וריצוי בפועל של עונש המאסר לא גרמה לו להרתע, להתרחק מהאשה ולהמנע מפגיעה כלשהיא בגופה או בבטחונה.

בערר שבפניי טען סניגורו של העורר, עורך-הדין צבי ואתורי, כי הראיות אינן בעוצמה מספקת למעצר, וכי, על-כל-פנים, לנוכח הסבריו של העורר, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, והעובדה שהאשה לא נפגעה בצורה חמורה, ראוי הוא לבטל את החלטת בית-המשפט המחוזי ולהחזיר על כנה את החלטת בית-משפט השלום.

טענות אלה אינן נראות לי.

בטענה בדבר העדר ראיות לכאורה אין ממש. כמפורט לעיל קיימת תשתית ראייתית מוצקה שבמרכזה עדות המתלוננת.

אני אף מסכימה עם השופט דוויק כי העורר הוכיח בהתנהגותו שמסוכן הוא לאשתו.

מילוי תנאים מגבילים תלוי ברצונו הטוב של נאשם והנסיון מלמד כי במקרים של אלימות במשפחה, שמעורבים בהם גם מניעים בלתי רציונליים, קורה לא אחת כי נאשמים אינם שומרים על תנאים אלה.

העורר, כאמור, הוכיח בתקיפות החוזרות של אשתו, תוך הפרת תנאים מגבילים כאלה ואחרים שהוטלו עליו, כי הוא עלול להמשיך ולתקוף אותה אם ישוחרר ממעצרו.

אשר-על-כן, הערר נדחה.