בש"פ 5630/00 מדינת ישראל נ. ולדימיר רדזייבסקי

לפניי ערר של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 7.8.00, בב"ש 3006/00 מפי השופט מ' נאמן, בה התקבל עררו של המשיב על החלטת בית משפט השלום בחיפה, בב"ש 3909/00, מפי השופט כ' חיר. בית המשפט המחוזי החליט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

1.נגד המשיב, שהוא שוטר במשטרת נהריה, הוגש ביום 5.7.00, כתב אישום בת.פ 4333/00, בבית משפט השלום בחיפה, המייחס לו עבירות של איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט ויריות באזור מגורים.

2.על-פי העולה מכתב האישום, בשנת 1996 החלו להתגלע סכסוכים בין המשיב ואשתו, ויקטוריה רדזייבסקי (להלן - המתלוננת). במהלך חודש ספטמבר בשנת 1997, איים המשיב באקדח על חיי אשתו. באותו מעמד שבר המשיב רהיטים וגרם נזק לקירות הבית. במהלך שנת 1997, במועד שאינו ידוע לתביעה, דחף המשיב בחוזקה את אשתו, תלש בכוח שרשרת מצווארה ומעך את משקפיה. ביום 26.6.00 הודיעה המתלוננת כי בכוונתה להתגרש מן המשיב. כעבור מספר ימים מסרה המתלוננת לידי המשיב הסכם גירושין. בעקבות כך, ביקש המשיב להיפגש עמה בדירתם המשותפת. המתלוננת נאותה להיפגש עמו. באותה פגישה, איים המשיב על חיי המתלוננת. הוא אמר לה כי לעולם לא ייתן לה גט ואף ציין כי לא יהסס לשכור אדם שירצח אותה. מאוחר יותר ובאותו מעמד, שלף המשיב את אקדחו, אחז בסנטר המתלוננת, כיוון את האקדח לעבר חזה ואמר לה כי הוא מתכוון להרוג אותה. המשיב ירה מספר יריות שכוונו לארונות המטבח. המתלוננת הצליחה להימלט ולהזעיק עזרה. מאוחר יותר, אסף המשיב את דלתות ארונות המטבח וכן סירים שניזוקו מן הירי מתוך כוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין.

3.בצמוד לכתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים (ב"ש 3909/00). לבית המשפט הוגש תסקיר מעצר אשר נמנע ממתן המלצה לחלופת מעצר. ביום 19.7.00, הורה בית משפט השלום, מפי השופט כ' חיר על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט ציין את חומרת המעשים המיוחסים למשיב ואת העובדה שחומרתם גדולה הרבה יותר עת מדובר בשוטר. ביחס למסוכנות המשיב וביחס לחלופת מעצר הוא קבע:

לדעתי, אדם שמתוך רוגז עושה את מה שעשה המשיב, גם לפי עדותו, לדעתי מוטב לא לשחרר אותו להתהלך חופשי בכל תנאי מגביל שלא יהיה, וטוב לו שהוא יהיה במעצר ויחשוב על העניינים בנחת.

עם זאת, ציין בית המשפט כי הוא אינו "שולל את האפשרות, לאחר תקופה מסוימת ולאחר שיירגעו הרוחות, תוגש בקשה לעיון חוזר בעניין".

4.ביני וביני חתמו המשיב והמתלוננת על הסכם גירושין אך הגירושין טרם הושלמו. לאחר כשלושה שבועות הגיש המשיב ערר לבית משפט המחוזי בחיפה (ב"ש 3006/00). בית המשפט, ביום 6.8.00 מפי השופט מ' נאמן, הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. על פי התנאים אמור המשיב לשהות בבית מכרה במעלות בשעות הלילה ולעבוד בעסק של מכר אחר בנהריה בשעות היום. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי הוא התרשם מעדותה של המתלוננת, אשר ביקשה לשחרר את המשיב מן המעצר. לדבריה, אין היא חוששת עוד ממנו שכן הסכם הגירושין כבר נחתם. כמו כן, ברצונה לסייע לו לחזור ולהשתכר כסף על מנת שיוכל לסייע בחובות בני הזוג. ביום 7.8.00, עם חתימת הערבים על ההתחייבות, הוסיף בית המשפט תנאים נוספים, ביניהם: חתימת המשיב על התחייבות בסך 50,000 ש"ח כי לא יפר את תנאי חלופת המעצר.

5.על כך הערר שלפניי. המדינה מציינת בבקשתה את חומרת מעשיו של המשיב ואת העובדה כי האירוע נשוא כתב האישום איננו האירוע האלים הבודד במערכת היחסים של בני הזוג. לנוכח העובדה כי הוא איים באזני המתלוננת, כי לא יהסס לשכור אחרים על מנת שירצחו אותה, ספק רב אם יש בחלופת מעצר כדי להפיג את מסוכנותו של המשיב ביחס למתלוננת. באשר לעדותה של המתלוננת, ממנה התרשם במיוחד בית המשפט המחוזי, מציינת המדינה כי יש להתייחס בחשדנות רבה לעדויות מעין אלה בנסיבות דנן. פחדה של המתלוננת מן המשיב, המצב הכלכלי בו היא שרויה, העובדה כי על אף שהסכם הגירושין כבר חתום הרי שהליכי הגירושין טרם נסתיימו - כל אלה תומכים במסקנה כי אין מקום להורות על חלופת מעצר. על יסוד זה, מבקשת המדינה מבית משפט זה כי יבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ויורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

6.בדיון בפניי, הצביע בא-כוח המשיב על כך כי בתסקיר המעצר לא מדובר על מסוכנותו של המשיב אשר גילה חרטה על מעשיו. התנהגותו של המשיב מקורה - לפי דברי בא-כוחו - באיבוד עשתונות רגעי שנגרם כתוצאה מהצגת טיוטת הסכם הגירושין בפניו על ידי אשתו. באשר ליריות, הדגיש בא-כוח המשיב את העובדה כי לא התכוון לפגוע באשתו, והראיה, כי את כל היריות כיוון לעבר חפצים. לכן לא היה בהם סיכון. כן הצביע בא-כוח המשיב על כך כי לגבי עובדת האישום באקדח יש גרסאות שונות. כן יש גרסה אחרת באשר לשכירת רוצח. דגש רב שם בא-כוח משיב על העובדה כי האשה איננה חוששת עוד, על פי תצהירה, מן המשיב וכי בית המשפט המחוזי השתכנע מכנות דבריה בנושא זה. מנגד, חזר בא-כוח המדינה על נימוקי הערר המתרכזים במסוכנותו של המשיב.

7.שקלתי את טיעוני בעלי הדין, עיינתי בחומר שהוגש לפניי והגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל. העובדה כי המשיב, שהיה שוטר במקצועו עד למקרה זה, איבד את עשתונותיו עד כדי הפעלת נשקו בדירתו תוך איום על חיי אשתו, מעידה על מסוכנותו. מי לידנו יתקע כי המשיב לא יאבד, פעם נוספת, את עשתונותיו באופן רגעי בשל סערת רוחו ביחסיו עם אשתו. מקבל אני את עמדת המדינה כי בנסיבות הנדונות אין לסמוך על הערכתה של אשתו בדבר מסוכנותו.

אי-לכך הערר מתקבל והחלטתו של בית משפט השלום מוחזרת על כנה. המשיב ייעצר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ 4333/00, בבית משפט השלום בחיפה.