בש"פ 5630/05 מוסא גזאוי נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.6.2005 ב-ב"ש 4494/05, לפיה ייעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 951/05.

העובדות

2.לפי הנטען בכתב האישום, ביום 4.5.2005 דקר העורר, באמצעות סכין, את המתלונן מאחור, בחלק גבו העליון, במהלך סכסוך שנתגלע בניהם בעניין מקום חניה. עקב הדקירה אושפז הנדקר למשך חמישה ימים בבית החולים. בעקבות האירוע החלו התפרעויות במקום בין משפחת העורר לבין משפחת האדייה, כאשר ביום 5.5.2005 הכה העורר, באמצעות חרב, את אביו של המתלונן על אמת יד ימינו, באופן שנזקק לתפירת הפצע. בסמוך לאחר מכן ניגש העורר, יחד עם אדם נוסף, אל בית דודו של המתלונן והצית שני רכב בבעלות הדוד. כלי הרכב נשרפו כליל.

העורר הואשם בעבירות חבלה בכוונה מחמירה, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, הצתה והתפרעות.

החלטת בית המשפט המחוזי

3.בדיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים בבית המשפט המחוזי אמר בא כוח העורר, כי אין הוא חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. הדיון התמקד, אפוא, בבחינת קיומה של חלופת מעצר. ביום 22.5.2005 החליט בית המשפט המחוזי (השופט י' ענבר) כי נוכח גילו הצעיר של העורר ועברו הנקי, יש לבחון לעומקה את שאלת חלופת המעצר, והורה על הגשת תסקיר מבחן. בית המשפט הדגיש בהחלטתו, כי אין בהחלטתו זו כדי להביע עמדה באשר למה שיוחלט בסופו של דבר בסוגיית חלופת המעצר. ביום 6.6.2005 הוגש תסקיר לבית המשפט המחוזי תסקיר חיובי בעניינו של העורר, בסופו הומלץ על חלופת מעצר בדמות מעצר בית בבית אביו של העורר, בפיקוח אביו ודודו. בדיון ההמשך שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביקש בא כוח העורר לקבל את המלצת תסקיר המבחן כלשונה. בא כוח המדינה התנגד לכך. ביום 8.6.2005 החליט בית המשפט המחוזי לדחות את המלצת שירות המבחן. בית המשפט קבע כי מסוכנותו של העורר היא גבוהה, וכי חלופת המעצר שהוצעה איננה חלופה אפקטיבית, באשר אין בטחון כי יעלה בידי אביו ודודו של העורר למנוע מהעורר לבצע עבירות דומות נוספות:

" הקלות הבלתי נתפסת שבה תקע המשיב סכין בגבו של המתלונן, אשר בהמשך לה הוסיף ודקר את אביו של המתלונן ולאחר 24 שעות הצית שני כלי רכב השייכים למשפחת המתלונן, מלמדים בכוחם המצטבר על מסוכנות לשלום הציבור ברמה גבוהה . כך הם פני הדברים בדרך כלל. בימים אלה, שבהם הולכת והופכת תרבות "התת סכין" למכת מדינה – על אחת כמה וכמה . בהקשר זה לא למיותר לשוב ולהדגיש, כי הסכין גרמה לפגיעה בריאתו של המתלונן ואך בנס לא הסתיים האירוע האלים במותו של המתלונן.

בנסיבות אלה, חוששני, כי אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן לשחרר את המשיב למעצר בית בבית אביו... האב והדוד, לא מנעו מהמשיב מלבצע את העבירה ואין כל ביטחון, כי יעלה בידם למנוע ממנו לבצע עבירות דומות נוספות תוך הפרת תנאי השחרור. במצב דברים זה, איני רואה מנוס ממעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, וזאת חרף עברו הנקי וגילו הצעיר והמלצת שירות המבחן , וכך אנוכי מורה ".

הערר

4.בא-כוח העורר טוען הן נגד ההחלטה והן נגד הנמקתה. באשר להחלטה נטען, כי היה מקום לקבל את חלופת המעצר שהוצעה בידי שירות המבחן. באשר להנמקה נטען, כי אין לבסס החלטה בעניין מעצר עד תום ההליכים על יסוד של הרתעה מפני תרבות ה"תת סכין", שכן עילת המעצר ההרתעתית בוטלה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). העורר מדגיש, כי יש צורך בבירור אינדיבידואלי של נסיבות העבירה והעבריין המובא בפני בית המשפט. בהקשר זה מדגיש בא כוח העורר כי לעורר אין עבר פלילי. נערכה סולחה בין המשפחות כך שאין חשש להמשך אלימות. אי לכך, מבקש בא כוח העורר כי אורה על שחרור העורר, למצער, בתנאים מגבילים.

דיון

5.דין הערר להידחות. בענייננו, מסוכנותו של העורר עולה בבירור מהמעשים שביצע, לכאורה, המתבטאים בשתי דקירות - אחת בסכין והשנייה בחרב - תוך זמן קצר, ולאחר מכן בהצתת שני כלי רכב השייכים למשפחת המתלונן. דעתי היא כי נוכח מסוכנות זו, אין בחלופת המעצר הקונקרטית שהוצעה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. בית המשפט המחוזי לא שלל כל חלופת מעצר אלא חלופה קונקרטית.

באשר לטענות נגד הנמקתו של בית המשפט המחוזי – אין בהן כל ממש. החלטתו של בית המשפט מעוגנת בנסיבות המקרה שלפנינו: בית המשפט המחוזי בחן את העורר האינדיבידואלי הניצב בפניו, בציינו כי אינו רואה ממעצרו עד תום ההליכים נגדו

"וזאת חרף עברו הנקי וגילו הצעיר והמלצת שירות המבחן". דבריו של בית המשפט באשר לתרבות ה"תת סכין" אינם מצביעים על עילת מעצר "הרתעתית". ממילא, החלטתו של בית המשפט המחוזי נגעה לסוגיית קיומה של חלופת מעצר קונקרטית שהוצעה, ובא כוח העורר לא חלק על קיומה של עילת מעצר.

6. הערר נדחה.