בש"פ 5632/08 יצחק סויסה נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית-משפט השלום קריות נטען, כי בתאריך 5.3.08 פרץ העורר לשתי דירות, האחת בקרית מוצקין והאחרת בעכו, וגנב מהן פריטי רכוש שונים. בגין מעשים אלו יוחסו לעורר עבירות של התפרצות, כניסה לבית מגורים כדי לגנוב, וגניבה. עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים, בנימוק כי מדובר בעבריין רכוש רצידיביסט, שלחובתו הרשעות רבות, ונגדו עומדים שני מאסרים על-תנאי ברי הפעלה, האחד בן 6 חודשים והאחר בן 12 חודשים.

בית-משפט השלום, לאחר ששוכנע כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום, הוסיף וקבע כי מהעורר נשקפת סכנה לציבור, ועל כן הורה על מעצרו עד תום ההליכים. ערר שהוגש נגד החלטה זו לבית-המשפט המחוזי, נדחה, ומכאן הערר שבפני.

אין בידי להיעתר לערר. אכן, בדרך כלל, אין העבירות אשר מיוחסות לעורר מקימות עילה למעצרו של נאשם במהלך משפטו. אולם, בפני נאשם מזן שונה, הואיל ולחובתו עשרות רבות של עבירות קודמות, ודרכי הענישה שנוסו בעניינו לא הוכיחו את עצמן, כפי שגם שני המאסרים על-תנאי העומדים נגדו לא הרתיעו אותו מלשוב לסורו.

אפשר כי מקור הרע בהתנהגות העורר מצוי בהתמכרותו לסמים מסוכנים. אולם, מי שמודע לנטייתו זו, צריך להקדים ולמצוא לה תרופה ולא לעשות זאת רק כאשר חרב הדין מונפת מעל לראשו. אכן, נטען כי קודם לביצוען של העבירות החל העורר בהליכים כדי להתקבל לקהילה טיפולית, אולם התנהגותו במשך השנים וניסיונות גמילה קודמים שנכשלו, מעידים כאלף עדים שאם קיים סיכוי לגמילתו, הוא עשוי להתממש רק במסגרת סגורה, וכזה הוא בית הסוהר. לפיכך, וככל שתוכח אשמתו של העורר וייגזר לו מאסר ממש, ניתן יהיה לשקול להמליץ בפני שלטונות הכלא לשלבו בתהליך גמילה.

העולה מכך הוא כי לא נפלה שגגה בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.