בש"פ 5637/99 גרשון יצחק נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות של תקיפה, איומים והדחה בחקירה. הרקע לאישומים הוא ביחסים שניהל העורר עם המתלוננת במשך מספר שנים, ואשר העוררת - בין היתר בהשפעת הוריה - ביקשה לנתקם. העורר, יליד 1963, הוא שכנה של המתלוננת, צעירה ילידת 1980, ומערכת היחסים ביניהם החלה בהיות המתלוננת קטינה בת 15.

על פי הנטען בכתב האישום, הכה העורר את המתלוננת בפניה, תפס אותה בשערותיה ודרך על רגליה. באותה הזדמנות אמר העורר למתלוננת שאם תתחתן עם מישהו אחר "יעשה לה צרות", ואם תגיש נגדו תלונה, הרי שכאשר ישתחרר יהרוג אותה ויפוצץ את בית משפחתה. הוא גם דרש מן המתלוננת לחזור בה מתלונה קודמת שהגישה במשטרה. גם בגין התלונה הקודמת הועמד העורר לדין, באותו כתב אישום, בעבירה של איומים. על פי אותו אישום, איים העורר על אמה של המתלוננת שיהרוג אותה ואף יפוצץ את ביתה באמצעות דינמיט. כן הואשם העורר באישום נוסף של החזקת סכין שלא כדין.

בית משפט השלום דחה את בקשת המעצר עד תום ההליכים שהוגשה מטעם המדינה, אף שציין כי העבירות החמורות המיוחסות לעורר, מקימות חשש ממשי לביטחונה של המתלוננת. בית משפט השלום סבר כי ניתן להסתפק בחלופה למעצר אם ישהה העורר במעצר בית מוחלט: בימים - בכולל, ובלילות - בבית חברו.

על החלטה זו עררה המדינה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר. הוא עמד על הסכנה הנשקפת מהעורר למתלוננת ולבני משפחתה, וסבר כי נוכח סכנה זו אין להסתפק בחלופת מעצר. על החלטה זו הערר שבפניי.

לא ראיתי להתערב בהחלטתו של ביהמ"ש קמא. עוד בחודש יוני, הוגשה התלונה כנגד העורר, בגין איומיו על הורי המתלוננת. בהיותו משוחרר ובטרם הועמד לדין בגין עבירה זו, תקף העורר את המתלוננת ואיים עליה באיומים קשים, תוך דרישה לבטל את התלונה שהוגשה כבר למשטרה. מהודעתה של המתלוננת במשטרה עולה כי אין זו הפעם הראשונה שהעורר נקט כלפיה באלימות, אף כי בעבר לא התלוננה. המתלוננת אף הביעה חשש מפני העורר בשל העובדה שהוא מחזיק סכין ברשותו, ובעקבות עדותה זו במשטרה אכן התברר כי היתה בחזקת העורר סכין. התמונה המצטיירת היא כי במערכת היחסים בין העורר למתלוננת קיים חשש ממשי לשלומה של המתלוננת והוריה. בנסיבות אלה, אינני רואה כי ניתן להסתפק בחלופה למעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.